השופט מרדכי נדל קבע כי דין הבקשה להידחות, הן מטעמים פרוצדוראליים והן מטעמים מהותיים. ביהמ"ש קבע כי ראש העיר בחר לעשות דין לעצמו ובמקום לצרף תצהיר מטעמו התומך בבקשה, צירף תצהיר של אדם אחר שאינו קשור למחלוקת נשוא הדיון. בנוסף וחרף החלטותיו המפורשות של ביהמ"ש, החליט עובד שלא להתייצב לדיונים. ביהמ"ש ציין כי התובע, על דעת עצמו, ובאופן מופגן ומתריס, בחר להתעלם מהוראות הדין ומהחלטותיו המפורשות של ביהמ"ש ובכך רוקן מתוכן את הטעם בקיומו של הדיון למתן הסעדים הזמניים להם עתר בבקשתו.
באשר לפן המהותי, ציין ביהמ"ש כי הבקשה עוסקת בקבלת סעדים מעורבים המשלבים פרסומים שנכתבו בעבר, טרם הגשת הבקשה, וכן פרסומים עתידיים שיכול וייכתבו בעתיד. אשר לפרסומים באתר, הרי שמעיון בהם עולה כי עובד בחר לצטט באופן סלקטיבי ביותר רק חלק מאמירותיו של שנדורי, כאשר הקונטקסט הכללי של האמירות מתמקד בביקורת על תפקודו המקצועי של עובד כראש עיר וכן על יושרו האישי וסדרי עדיפויותיו הניהוליים. הודגש כי עיקר טרונייתו של עובד מופנה לאמירות הבוטות ומילות הקללה השזורות באמירות.
ביהמ"ש ציין כי בפסיקה נידונה פעמים רבות סוגיית השימוש במילות קללה כאמירות שיש בהן כדי להיכנס לגדר חוק איסור לשון הרע. אין חשיבות כיצד נתפסים הדברים מבחינתו הסובייקטיבית של עובד, אלא יש לבחון איזה משמעות מייחס "האדם הסביר", באורח אובייקטיבי ובהקשר בהם נאמרו הדברים, והאם יש בכך כדי לפגוע בשמו הטוב של ראש העיר. ביהמ"ש קבע כי השאלה האם דבריו של שנדורי נכתבו בשעת כעס, או שמא נכתבו בכוונת מכוון, הינה שאלה ראייתית הדרושה ליבון והכרעה עובדתיים במסגרת ההליך.עוד הדגיש ביהמ"ש כי עובד פנה אל שנדורי במכתב התראה, בדרישה להסרת התוכן הפוגעני, על-אף שיכול היה לפנות אל פייסבוק במישרין, בבקשה אלקטרונית להסרת התכנים הפוגעניים, באמצעות הגשת בקשה העולה בקנה אחד עם תקנון האתר. ביהמ"ש מתח ביקורת על עובד על כך שלא טרח להציג בפני ביהמ"ש את תקנון הרשת החברתית ולא נתן הסבר של ממש לתמיהה מדוע לא פנה אל האתר בפנייה להסרת התוכן הפוגעני טרם הפנייה לביהמ"ש.
לבסוף, ציין השופט נדל כי חלק מהסעדים המבוקשים מתייחסים לאמירות שנכתבו על-ידי שנדורי במהלך חודש מאי 2012, דהיינו כחודש קודם להגשת התביעה. השופט ציין כי דומה כי עובד בחר להגיש בקשה זו בעקבות התגברות מחאתו של שנדורי נגדו, לאחר שזה קיבל את התביעה בתיק העיקרי. עובד לא השכיל להבהיר מדוע הבקשה להסרת הפרסומים לא הוגשה עובר לביצוע הפרסום, או בד בבד עם הגשת התביעה. בסיכומם של דברים קבע ביהמ"ש כי אין אין מקום להיעתר לבקשת עובד על כלל ראשיה והורה לו לשאת בהוצאותיו של שנדורי בסך 3,000 ש"ח {ת"א 24553-06-12 זוהר עובד נ' איתן עובד ואח'}.