בית המשפט השלום בירושלים זיכה נאשם מעבירת חדירה לחומר מחשב שלא כדין, לאחר שנקבע כי הנאשם, שניגש לחשבונות בנק של אחרים באמצעות האינטרנט, כלל לא פרץ את מנגנוני האבטחה באתרים אלה.

בהכרעת הדין, קבע בית המשפט כי העבירות לפי סעיפים 4 ו-5 לחוק המחשבים ("חדירה שלא כדין לחומר מחשב" ו"חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת"), מתקיימות רק במידה והנאשם פרץ או עקף מנגנונים לאבטחת המחשב. בית המשפט העדיף את הגישה המצמצמת לפרשנות חוק המחשבים, שלפיה ברוב המקרים מעשה ייחשב ל"חדירה למחשב" רק כאשר הנאשם פוגע במחשב עצמו, מהווה את היעד למעשה ולא כאשר המחשב משמש כאמצעי בלבד לביצוע עבירה.

עם זה, בית המשפט הרשיע את הנאשם לפי העבירות ה'מסורתיות' של קבלת דבר במירמה ופגיעה בפרטיותם של בעלי חשבונות הבנק, עבירות שלטעם בית המשפט משקפות נכונה את המעשים שביצע הנאשם. ההליך: ת"פ (שלום י-ם) 40102-06-10 מדינת ישראל נ' עזרא (12.2.2012).