בית המשפט השלום בחיפה הרשיע את יוגב אלימלך, שהיה שוטר במועדים הרלבנטיים לכתב האישום, בהחזקת פרסומי תועבה ובהם דמות קטין - עבירה על סעיף 214(ב3) לחוק העונשין. לפי האישום, הנאשם שמר והחזיק במחשבו 25 סרטים הכוללים תכנים פדופיליים, אותם אסף ממקורות שונים ברשת האינטרנט. הנאשם הודה בהחזקת פרסומי התועבה, אך טען כי החזקת הפרסומים נעשתה באקראי ובתום לב. עוד טען הנאשם כי הוא משתמש ברשת אלחוטית לא מאובטחת, שכל העובר בסביבה יכול להתחבר אליה ולהוריד סרטים. השופט זאיד פלאח קבע כי סרטי הפדופיליה שהורדו באמצעות כתובת ה- IP של הנאשם ושהיוו את העילה לפתיחת החקירה, יכול והורדו על-ידי אדם אחר. אולם, בעת תפיסת מחשבו של הנאשם, נמצא שהוא מחזיק ב-25 סרטי פדופיליה. ביהמ"ש קבע כי במחשב הנאשם נמצאו סרטי פדופיליה במספר תיקיות שונות, שאינן התיקיות המקוריות אליהן הורדו הסרטים. לדעת ביהמ"ש, פעולה זו משליכה על טענת הנאשם שההחזקה נעשתה בתום לב ובאקראיות ולמעשה מפריכה טיעון זה. העברת הסרטים למיקום אחר מעידה על פעולה מכוונת, שנועדה ככל הנראה להסתיר את החומר הפדופילי ולהקשות על גילויו. אין לקבל את טענת הנאשם לפיה התיקייה הנוספת שפתח היוותה מעין תיקיית זבל, לשם העביר סרטים שלא חפץ בהם. ביהמ"ש קבע כי הנאשם ידע לחפש סרטי פדופיליה, תוך שימוש במונחי החיפוש המתאימים ולאחר הורדתם ידע להסתירם במחשבו. הנאשם ידע שהחזקת הסרטים מהווה עבירה ובמקום להימנע מכך בחר להורידם ולשמרם במחשבו. מעשי הנאשם רחוקים מלהיות תמי לב והחזקת הסרטים רחוקה מלהיות אקראית. נדחתה טענת הנאשם לפיה נעשתה בתיק אכיפה בררנית והוא הורשע במיוחס לו {ת"פ 10672-12-08 מדינת ישראל נ' יוגב אלימלך}.