בחודש אפריל השנה, בהחלטה יוצאת דופן, קבע בית המשפט השלום בתל-אביב כי נאשם שצפה באלפי סרטים ותמונות פדופיליות, אותם הוריד למחשבו האישי באמצעות תוכנות לשיתוף קבצים - לא ביצע כל עבירה. לפני מספר שבועות, הפך בית המשפט המחוזי את ההחלטה והרשיע את הנאשם. בהליך בביהמ"ש השלום, ייחס כתב האישום לנאשם ("פלוני") עבירות של פרסום והחזקת פרסומי תועבה ובהם דמותו של קטין. נטען כי פלוני הוריד מרשת האינטרנט, באמצעות תוכנות לשיתוף קבצים, אלפי תמונות וסרטים הכוללים תכנים פדופיליים ואף שיתף חלק מחומר התועבה המצוי ברשותו עם אחר. פלוני הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון. דן מור, שופט ביהמ"ש השלום בת"א, קבע כי אין מקום להרשיע את פלוני וציין כי ספק אם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. עוד ציין ביהמ"ש כי החוק אינו אוסר צפייה בחומר תועבה, כי האיסור הוא על החזקה וכי התביעה לא הוכיחה כי פלוני העביר את התמונות המפורסמות על-ידי אחר ברשת והעובדה כי לחץ על העכבר והעלה תמונה או סרטון, אינה מהווה החזקה. המדינה ערערה על הקביעה כי אין להרשיע את פלוני ואילו האחרון ערער על כך שלא זוכה לגמרי.

ביום 20.9.2009, קבע ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים ברלינר, המר ושפירא) כי ביהמ"ש השלום שגה בהחלטתו הנ"ל. הרכב השופטים קבע כי פלוני הודה שהחזיק בחומר תועבה. מדובר בהודייה בעובדות המשקפות בדיוק את רכיבי הוראת החיקוק המדוברת. נקבע כי משהודה פלוני בהחזקת חומר תועבה, אין הוא יכול להישמע בדיעבד בטענה שלא החזיק בו ולא היה מקום שביהמ"ש השלום יעלה טענה זו מיוזמתו. ההרכב ציין כי ביהמ"ש השלום הגיע למסקנתו מבלי שנשמעה עמדת הצדדים ולמרות שפלוני הודה בפה מלא כי החזיק בחומר התועבה וכי פרסם אותו על-ידי העברתו לאחר. מדובר בסוגיה מורכבת, מבחינה עובדתית, טכנולוגית ומשפטית והיה ראוי לקבל את תגובת הצדדים ואולי אף לשמוע ראיות ועדויות מומחים. עוד נקבע כי אין לקבל את טענת פלוני לפיה גם אם עבר את העבירה, לא נגרם כל נזק הואיל ומדובר בצפיה בסתר חדרו. טענה זו אינה מתיישבת עם הפסיקה ועם תכליתן ומטרתן של ההוראות העוסקות בהחזקת ופרסום דברי תועבה. הרכב השופטים ציין כי אין זה המקרה לסיום ללא הרשעה. פלוני הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והוטל עליו מאסר על תנאי של 10 חודשים וכן קנס כספי בסך 10,000 ש"ח {ע"פ 7493/09 מדינת ישראל נ' פלוני}.