מי שקורא חוזי רישיון של תוכנה ו/או תוכן דיגיטלי, יודע שהם לא מבטיחים שום אחריות. בעניין זה אין הבדל אמיתי בין חוזה אחיד של תוכנה קניינית לתוכנה פתוחת קוד. בסיכומו של דבר, אלה וגם אלה מבטיחים (בהגזמה, בהגזמה) לצרוך מקום בכונן הקשיח שלך, וזהו. את המצב הזה חותרת נציבות ההגנה על הצרכן באירופה, שהגתה את הרעיון הפשוט הבא: ההגנה הניתנת בחוק למוצרים פיסיים, תחול גם על מוצרים דיגיטליים. הדירקטיבה האירופית על מכירות ואחריות, מחייבת אחריות בת שנתיים למוצרים פיסיים. "הסכמי רישיון צריכים להבטיח לצרכנים אותן זכויות בסיסיות הניתנות להם בעת רכישת טובין: הזכות לקבל מוצר שעובד עם תנאים מסחריים הוגנים", אמרו הנציבות Viviane Reding ו- Meglena Kuneva . ההצעה, אם תתקבל, תחול על תוכנה קניינית ועל תוכנה חופשית כאחת, ונראה שגם על תוכנות בשלבי בטא. ה- BSA, שמייצגת חברות תוכנה מהגדולות בעולם, נזעקה למחות: מוצר דיגיטלי איננו טוסטר, אומרים אנשיה. בניגוד למוצר מוחשי, אי אפשר לחזות בוודאות את הסביבה שבה יפעל. הביצועים של קוד-מחשב תלויים בסביבה שבה הוא פועל, איך מעדכנים אותו, האם אפשר להתאים ולשנות את התוכנה והאם הקוד נמצא תחת התקפה, אמר Francisco Mingorance, מנהל המדיניות הציבורית ב- BSA. אפשר להניח, מהרהר law.co.il, שגם חסידי תוכנה חופשית יתפלצו כי עקרון יסוד ברשיונות החופשיים הוא 'אתה מקבל את התוכנה והחופש לשנות ולהעתיק אותה - אבל כנגד זה אין לנו שום אחריות למוצר'. מקור: CNet News.com.