בהחלטה שניתנה במסגרת הליך פלילי המתנהל בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, קבעה השופטת יהודית שיצר כי מכשיר טלפון נייד יכול להיכנס לגדר הגדרת "מחשב". לפיכך, נקבע כי פעולת סריקה שבוצעה במכשיר חוסה תחת צילו של צו חדירה לחומר מחשב, שניתן מכוח ס' 23א לחוק סדר הדין הפלילי ומשהוכח כי פעולה זו בוצעה על-ידי בעל תפקיד מיומן, הרי שבוצעה כדין ובסמכות והחומר שהופק ממנה קביל כראיה. ההחלטה ניתנה במענה לטענותיו אחד הנאשמים בתיק, שטען נגד קבילותו של דו"ח סריקת טלפונים ניידים, שנערך מחומר שהוצא ממכשירים שנתפסו בדירתו. לטענת אותו נאשם, טלפון נייד אינו נכלל בגדר "מחשב" ומשכך החיפוש והתפיסה של הטלפונים הניידים נערכו ללא סמכות ושלא כדין. ביהמ"ש ציין כי חוק המחשבים לא נתן הגדרה צרה למונח "מחשב" וההתפתחויות הטכנולוגיות מלמדות שיש לנקוט בדרך של פרשנות תכליתית של הוראות חוק סדר הדין הפלילי וחוק המחשבים. השופטת שיצר קבעה כי מאז חוקק חוק המחשבים, התפתח מאוד עולם התקשורת המודרנית והביא עמו מכשירים ניידים משוכללים, הכוללים אלמנטים רבים המצויים במחשב, או מופעלים על-ידי תוכנת מחשב. לפיכך, נקבע כי ניתן לומר שהפלטים שהוצאו מהמכשיר הנייד במקרה דנא, כגון: ספר הטלפונים והודעות ה- SMS, שבמהותם הם חומרים שנאגרו במכשיר באמצעות אמצעי "זיכרון", מקיימים את אותם יסודות ורציונלים החלים על חומר מחשב {פ 40107/08 פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' פטימר איתי ואח'}.