ביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב, דחה בקשה לפסילתן של הודעות דואל פרטיות כראיה, במסגרת סכסוך עבודה בין חברת וויזמג'יק בע"מ לאייל שגב, שעבד בה בעבר. שגב טען כי ההודעות פסולות מלשמש כראיה בביה"ד, בהיותן פוגעות בזכותו לפרטיות. לדבריו, קיבל מהמשיבה מחשב נייד לביצוע עבודתו, אשר שימש אותו גם לצרכיו הפרטיים, כמקובל בחברה. שגב טען כי מעולם לא נתן הסכמה כי ניתן יהיה לעיין בהודעותיו. מנגד, טענה החברה כי תשדורות הדואל נשמרות על גבי שרת החברה וכי נכנסה לתיבת הדואל רק לאחר שהודיע המבקש על גניבת המחשב הנייד מביתו. עוד טענה החברה, כי נחשפה להודעות הדואל של שגב שלא במתכוון וכי מתוכן התברר לה כי שגב עסק בפיתוח עסק עצמאי משלו, תוך תחרות בחברה ושימוש במידע שלה ללא אישור.

הרשמת מוניקה מרגלית קבעה בהחלטתה כי בשאלת קבילות ההודעות כראיה, עומדות זו מול זו שתי זכויות יסוד: זכות הקנין של המעסיק וזכות העובד לפרטיות במקום עבודתו. עוד ציינה הרשמת כי נושא השימוש של עובד במחשב המעסיק הוסדר לאחרונה בהסכם קיבוצי כללי, במסגרתו נקבע העיקרון כי עובד רשאי להשתמש במחשב גם לצורך פעולותיו האישיות. על שימוש זה להיות בהיקף מידתי ובזמן סביר וכן כי שימוש במידע האישי שנאסף על-ידי המעסיק, יהיה בהתאם לכללים ותוך פגיעה פחותה בפרטיות העובד. במקרה דנן, קבע ביה"ד כי מדובר במערכת תביעות הדדיות, שעניינה במחלוקת באשר לנסיבות סיום עבודתו של שגב בחברה. נקבע כי אין ספק שיש בחומרים הפרטיים לשפוך אור על המחלוקת ולסייע לביה"ד להגיע לחקר האמת וכי הזכות לפרטיות היא זכות יחסית ויש לאזן בינה לבין אינטרס המעסיק המצדיק פגיעה בפרטיות. נקבע כי קיים קשר רציונלי בין האמצעי למטרה, שכן הפגיעה בפרטיות העובד משרתת תכלית ראויה והיא שהחברה לא תפגע דיוניות באופן מכריע. מדובר בפגיעה מינימלית בפרטיות העובד {בש"א 3951/08 עב 4409/07 אייל שגב נ' וויזמג'יק בע"מ}.