האם אני היחיד שמסרב להתפעל מן ההסכם הקיבוצי החדש המבקש לקבוע מותר-ואסור לעובדים ומעסיקים בעת שימוש במערכי מחשב וחדירה לפרטיות? יש בהסכם אוסף של מונחי שסתום ועמימויות - סבירות, הגינות, ראוי, מידתי, מותר, לא מנוגד לדין ... - עד שקשה להבין אל נכון מה מותר ומה אסור.

נראה שהצדדים דילגו להם בזהירות מעבר למוקשים שמזמן הנושא הטעון. הנה לדוגמה סעיף 3א' - פעלים כה רבים מתארים מה מותר למעסיק לעשות כפירוט של העיקרון הכללי ("הזכות לקבוע כללי שימוש"), אבל אף אחת מהדוגמאות אינה חלה על מה שעשו המעסיקים בענין איסקוב: שימוש בהודעת מייל של עובדת כהוכחה לכאורה בתביעה. האם זה נאסר? לא, הרי הדוגמאות הן פירוט של הכלל.... האם זה מותר? ובכן, זה לא נאמר במפורש.

ליבת ההסכם מצויה בסעיף 3(ד). שם נאמר מתי מעביד רשאי לבדוק את השימוש שעושה העובד במחשב. אלה המקרים: (א) שימוש לא חוקי; (ב) שימוש החושף את המעביד לתביעות צד ג' (ג) שימוש שיש בו כדי לפגוע בעסק. שוב מתעוררת שאלת איסקוב - כשמעביד רוצה להוכיח טענתו שעובדו משקר בהליך משפטי, האם זה יותר לו שכן העובד השתמש במחשב "שימוש שיש בו כדי לפגוע בעסק"?

כל צד יכול להצביע על הישגים וכשלונות -

• העובד לא נדרש להסכים למדיניות המעביד בכתב (הישג למעסיקים: אבל עדיין הם יהיו כפופים לדרישת "הסכמה" בחוק הגנת הפרטיות);
• הוגבלו המקרים שבגינם רשאי מעסיק להיכנס לחומר מחשב של עובדיו (הישג לעובדים: אבל העמימות מתירה פרשנות רחבה).

סופו של ההסכם יותר שאלות מתשובות. החיפזון לגבש הסכם הוליד מסמך פגום ובלתי ברור המשאיר את העקרונות לעיצוב הפסיקה. פספוס.

חיים רביה