כך קבעה דליה מארק-הורנצ'יק, שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, לצורך הכרעה בשאלת סמכות השיפוט המקומית באשר לפרסום משמיץ באתר אינטרנט. המבקשת (היא הנתבעת בתיק העיקרי) טענה כי יש להעביר את הדיון בתביעה לבית המשפט בחיפה, הואיל ומירב הזיקות קושרות את התובענה לאזור הצפון. מנגד, טענה המשיבה (התובעת), כי בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי והפסיקה, קמה סמכות שיפוט מקומית לבתי המשפט בכל הארץ, הואיל והתביעה נסמכת על דברים שפורסמו באתר אינטרנט, אליו ניתן לגלוש מכל מקום. השופטת קבעה כי טרם התגבשה חקיקה בישראל בנושא מקום מושבו של אתר אינטרנט.

במקרה הנוכחי, קבעה השופטת כי תחול תקנה 3(א1) לתקנות סדר הדין, הקובעת כי במקום שקיימת חפיפה בין מקום עסקו או אחד ממקומות עסקיו של התובע, ובין מקום עסקו או אחד ממקומות עסקיו של הנתבע - התביעה תוגש לבית המשפט באותו תחום השיפוט של החפיפה. לדברי השופטת "הפרסום באתר האינטרנט מגיע לכל משתמש בארץ...גם לתושבי מחוז הצפון. ...הואיל ואתר האינטרנט הוא "רב סניפים", בכל מקום בארץ - הרי שתקנה 3(א1) חלה, שכן תקנה זו יש לפרש כעוסקת באורגן "רב סניפי" לגביו יש הגיון להכפיפו למקום עיסוקו או מגוריו של הנתבע". הדיון בתביעה הועבר לבית משפט השלום בחיפה, גם לאור מאזן הנוחות שבקיום הדיון בבית משפט זה (בש"א 168489/06 א 32786/06 יונת לבבי נ' נירית דראי).