בית משפט השלום בירושלים פסל ראיות אלקטרוניות שביקשה המדינה להגיש במשפטו של "מרגל האטום", מרדכי ואנונו, לאחר שמצא כי הצו שמכוחו נתפסו היה פגום. מדובר בפלטי שיחת מסנג'ר והודעות דואר אלקטרוני שבהן גילה הנאשם, לדברי התביעה, פרטים וידיעות על חומרים רדיואקטיביים המופקים בקיריה למחקר גרעיני בדימונה כמו גם מידע על תחומי עבודתו ואחריותו שם. השופט יואל צור קבע אמות-מידה מחמירות לחיפוש בחומר מחשב כשמצא שהצו לקה בכל אחד מאלה - הוא לא פרט את מטרת החיפוש, לא פרט תנאים ובוודאי שלא אמצעים למניעת פגיעה בפרטיות הנאשם מעבר לנדרש; בית המשפט לא תחם את צו החיפוש לחומר מחשב מוגדר, לא הגדיר מהו חומר המחשב שמותר בחיפוש ולמעשה ניתן צו חיפוש המקנה הרשאה כללית לחפש במערכת מחשב ללא הבחנה בין סוגי הקבצים או המידע; הצו התיר שהחיפוש ייערך ללא עדים תוך הנמקה ש"מדובר בחומר מסווג", בעוד חיפוש בקרביו של מחשב חייב להיעשות בנוכחות עדים  שאחד מהם יכול להיות עורך דינו של החשוד. עם זאת סרב השופט לדון בטענות חוקתיות שהופנו נגד תקפותו של סעיף 23א(ג) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) הקובע כי קבלת מידע מתקשורת בין מחשבים אגב חיפוש במחשב לא תיחשב כהאזנת סתר - וזאת לאחר שמצא כי בדיקת חוקתיותו של דבר חקיקה, ראוי שתיעשה במסגרת של תקיפה ישירה בהליך מינהלי מתאים תוך הבאת טיעונים מקיפים ולא בדרך "אגבית". אם הנאשם היה חפץ בכך, היה עליו להגיש עתירה מינהלית כאשר נלקח מחשבו במסגרת הליכי חיפוש ותפיסה ואז לתקוף את פעולת הרשות החוקרת בטרם נכנסה לקרבי מחשבו ובטרם עיינה בפלטים המתייחסים להתכתבויות ו/או ה"צ'טים" שניהל, או מייד בסמוך לאחר מכן. בד בבד לא היה צורך להכריע בטענת הסנגוריה כי תפיסת פלט משיחת מסנג'ר צריכה להיעשות בדרך של צו לפי חוק האזנת סתר. (פ 1934/05 מדינת ישראל נ' ואנונו)