לטענת התובע, דניאל וואלאס, ה-FSF קשרה קשר עם IBM, רד האט, נובל ואחרים לקבוע את מחיר הקנין הרוחני של GNU/לינוקס, וזאת באמצעות ה- GPL (הרשיון שמלווה את לינוקס. גירסה אנגלית + גירסה עברית לא רשמית). כתוצאה מכך דרש צו מניעה שיאסור את המשך הפיתוח והפצת לינוקס תחת ה- GPL. בית המשפט הפדראלי במחוז הדרומי של אידיאנה הגדיר את התביעה "ארוכה בהאשמותיה וקצרה בפרטים". הוא מצא שאף כי אינה אומרת זאת במפורש, התביעה מבקשת לטעון כי ה- GPL מהווה קביעת מחיר אסורה בין מתחרים (בלשון דיני ההגבלים העסקיים: "כבילה אופקית"). טענה זו נדחתה במפורש. בית המשפט מצא שה- GPL הוא "הסכם אנכי" מותר, בין נותן רישיון למקבל רישיון "במטרה למנוע ממקבל הרישיון לדרוש מחיר עבור תוכנות מחשב מסוימות" [הערת המערכת: טעות בהבנת הנקרא. ה-GPL כלל אינו אוסר זאת. להפך]. ככזה, ה-GPL אינו מהווה כבילה אסורה בבירור ("a per se violation") על-פי דיני ההגבלים בארצות-הברית.

עם זה מצא בית המשפט שהרישיון מהווה כבילה אסורה על-פי "כלל ההגיון" (rule of reason). כבילה כזו אינה מהווה עבירה פלילית על-פי אותם דינים. וזו הנמקתו: "ה-GPL מתיר גישה חופשית לתוכנות מחשב, בכפוף למגבלות מסוימות. אין פירושו של דבר שה- GPL עוזר בהכרח לתחרות... כפי שה-FSF טוענת. במקום זאת, ניתן לטעון שבאמצעות העמדת תוכנה בלא תשלום לצרכנים באמצעות הסכמי רישיון, ה- GPL מביא להפחתת תפוקה... [ו]התדרדרות באיכות"... העלולים להזיק לצרכנים. בהעמדת תוכנה מסוימת למשתמשים בלא תשלום, ה- GPL עלול להרתיע מפתחים מיצירת תוכנות חדשות וטובות יותר מפני שהם לא יקבלו תמורה לעבודתם, ובכך יופחת מספרן ואיכותן של התוכנות המזינות למשתמשים. זה יכול להחשב כאפקט אנטי-תחרותי". [הערת המערכת: כמדומה שהאמור משקף אי-הבנה מהותית של מודל פיתוח פתוח-קוד ומקומן של תוכנות חופשיות בעולם המחשב. האמנם עשתה ה-FSF עבודה רשלנית בטיעוניה, או שמא בית המשפט לא הבין את הדברים לאשורם? בכל מקרה, קשה לראות שה-FSF יכולה להניח לקביעות כאלה בלא לערער על נכונותן]. התביעה נדחתה לבסוף מפני שהתובע וואלאס לא הוכיח נזק בגלל הפרת דיני ההגבלים שייחס ל- GPL. מקור: פסק-הדין.