הגארדיאן הבריטי, עיתון מאופק בדרך-כלל, משגר התקפה נחרצת על חוקי הקנין הרוחני. כשהוא מתעלם אפילו ממראית עין של איזון עתונאי, מבקר העיתון את הטשטוש שחל לדעתו בין רעיונות (לא מוגנים) לביטויים מוגנים. בין השאר הוא כותב כך: "[חברות] פועלות באקלים שבו קנין רוחני נראה כמבטיח לבעליו זרם בלתי נגמר ונטול מאמץ של כסף. בעלי התוכן הגדולים קבעו את משטר הקנין הרוחני של העולם בעשורים האחרונים. באמצעות שתדלנות פיקחית בוועידות משעממות להפליא, הם הצליחו עד שלהי שנות התשעים לחייב ממשלות, דרך שיחות הסחר העולמי, לפרוגרמה דרקונית של חוקים המרחיבים את תפיסת הקנין הרוחני עד כדי כך שנער נורבגי מאוים בכלא כאשר הוא כותב תוכנה פקחית המאפשרת לו לצפות ב- DVD על המחשב שלו - מפני שנאמר שהוא מספק כלים לגניבת קנין רוחני. זהו טירוף. רעיונות אינם חפצים. הם הרבה יותר יקרים מזה... אם תפיסותינו על קנין רוחני הן שגויות, עלינו לשנות אותן, לשפר אותן ולהחזיר אותן לייעודן המקורי. כשחוקי הקנין הרוחני מפחיתים את אספקתם של רעיונות חדשים, הם גונבים מכולנו."