נבחר ציבור המבקש לתבוע בלוגר אנונימי בנימוק שהוציא את דיבתו רעה, צריך שיוכיח קודם את תביעתו לפני שבית המשפט יורה לחשוף את זהות הכותב. כך פסק בית המשפט העליון במדינת דלוור. אמת מידה כזו "תגן באופן נאות יותר נגד האפקט המצנן של דיבור אנונימי באינטרנט... היכול לצוץ כשתובעים מביאים תביעת לשון הרע טריוויאלית שמטרתה העיקרית להציג או לחשוף את מבקריהם". התובע במקרה זה, חבר מועצה ברשות מקומית, נפגע מכך שבלוגר כתב עליו שהוא סובל מ"הידרדרות מנטאלית ברורה" וגם "שהוא פארנואידי כפי שכל אחד בעירה סבור". הערכה הראשונה קיבלה את הדרישה לחשוף את זהות הבלוגר, אבל ערכאת הערעור הפכה את החלטה. בין נימוקיה - האינטרנט מספק באמצעות טוקבקים ופורומים אמצעי להגיב מידית על הדיבה בפני אותו קהל שנחשף אליה מלכתחילה. מקור: ניו-יורק טיימס (דורש הרשמה).

על פסיקה נוספת מארצות-הברית המבקשת להגן על חופש הביטוי האנונימי בפני תביעות לשון הרע - במאמר זה, הסוקר החלטה של בית משפט בניו-ג'רזי בענין Dendrite International, Inc. v. John Doe No. 3.