פסיקה חדשה של בית המשפט העליון קובעת כי עבירת "הטרדה באמצעות שימוש במתקן בזק" (סעיף 30 לחוק התקשורת) חלה לא רק על הבטים טכנים של שימוש במתקן בזק - כגון "הצפת" הקורבן בשיחות-סרק או הודעות דואר אלקטרוני - אלא גם על תוכנם של המסרים (רע"פ 10462/03 הראר נ' מדינת ישראל). בכך הפך בית המשפט העליון את הגישה שהתגבשה בפסיקה המחוזית שבענין מדינת ישראל נ' אלעד ברוך ואשר לפיה "רק השימוש הפיזי באופן מטריד במתקן בזק יכול ליצור את העבירה". על-פי החלטת העליון, תכלית האיסורים הפליליים הקבועים בחוק התקשורת היא בין השאר למנוע שימוש לרעה במכשירי הבזק ובאפשרויות הטכנולוגיות הטמונות בהם. אפשרויות אלה כוללות לא רק את השימוש הטכני במכשיר, אלא אף את המסרים המועברים בו. לצורך שמירה ראויה על האינטרס המוגן של מי שברשותו מיתקן בזק שלא להיות מוטרד, יש להשקיף על השימוש המטריד במיתקן כמכלול אחד של צורה ושל תוכן ולראותם כאלמנטים הכרוכים ושלובים זה בזה.