הצעת חוק של הכנסת [1016], שמטרתה לאפשר לאדם לקבוע בחייו מה יעלה בגורל התוכן הדיגיטלי האישי שלו - הנמצא ברשות ספקי שירותי תוכן דיגיטליים - לאחר מותו, או אם נבצר ממנו לגשת לתוכן, ולאפשר לו לקבוע כי לבני משפחתו או לאנשים קרובים אחרים תהיה גישה לתוכן. ההצעה מבקשת לחייב ספקי שירות של תוכן דיגיטלי (המוגדרים כ"שירות מקוון שנועד או שמשמש בעיקרו לשיתוף, להפצה, לשמירה, או לאחסון של תוכן אישי") לקבוע מדיניות לטיפול בתוכן אישי של משתמש שנפטר או שנצבר ממנו לגשת לתוכן, וליידע את המשתמשים עליה.

הצעת החוק מבוססת על הצעת חוק פרטית [פ/4163/25] של חבר הכנסת ארז מלול [הצעת חוק הירושה (תיקון - הורשת זכויות דיגיטליות), התשפ"ד-2024].