(פסק-דין, שלום אילת, השופט יואל עדן): תביעת לשון הרע בגין פרסום שביצע הנתבע במסגרת פורום אינטרנטי. לפי התביעה, התובע 1 הוא איש ציבור (סגן ראש עיריית אילת) והתובע 2, בנו, הוא שחקן כדורסל בקבוצת הפועל אילת ומאמן כדורסל. עילת התביעה היא בהתבטאות הנתבע בפורום והיא מתמקדת בסכום שנטען כי התובע 2 משתכר, בקשר הנטען לתפקיד התובע 1, ובאמירה "מושחת". ביום 15.2.2007, לאחר שמיעת ראיות, ניתן בתיק פסק-דין על-ידי השופטת ד. בלטמן-קדראי, במסגרתו נמצא הנתבע אחראי בגין הוצאת לשון הרע כלפי התובעים וחוייב בתשלום פיצוי. ביום 20.3.2008, בית המשפט המחוזי בב"ש (השופטים טימור, הנדל ודברת) קיבל את ערעור הנתבע שהתייחס לבקשתו לזימון 4 עדים והורה על השבת התיק לביהמ"ש לצורך השלמת שמיעת הראיות [ע"א 1053/07 קדוש נ' לנקרי ואח']. פסק הדין דנן מתייחס לכל מכלול הראיות שנשמעו. נפסק -

הראיות הנוספות שהובאו בחלק השני של המשפט משנות את התמונה ביחס להגנה העומדת לנתבע ולפיכך יש לדחות את תביעת התובעים. האמירות נושא התובענה מתייחסות לשני עניינים השלובים זה בזה. האחד גובה השכר והשני ייחוס שחיתות. שאלת השכר, במנותק מהטענה בדבר שחיתות, ספק אם יש בה כשלעצמה כדי להוות פרסום לשון הרע. השכר וגובהו קשורים קשר הדוק לטענה בדבר שחיתות. יש באמירות כדי להוות לשון הרע. ייחוס שחיתות לאדם בכלל ולאיש ציבור בפרט הינן אמירות העונות להגדרת לשון הרע על פי המבחן האובייקטיבי בו יש לבחון את האמירה. טענת השחיתות נטענה בקשר לשכר התובע 2 וכמו כן היא מתייחסת לקשר בין התובעים ולתפקיד התובע 1. מהראיות שהוצגו עולה תמונה בעייתית ומטרידה במספר מישורים, אך טענה לשחיתות דורשת ראיות של ממש להוכחתה. למרות התמונה הבעייתית, לא עמד הנתבע בנטל להוכיח את קיומה של שחיתות ולפיכך לא עמד בנטל להוכיח את הגנת אמת בפרסום לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. מצב הדברים בעייתי, הגם שלא הוכחה שחיתות בפועל. לכך יש להוסיף את גרסתו הבעייתית של התובע 2 ואת התנהלותו באי-הבאת מסמכים מהותיים. המכלול האמור מוליך למסקנה כי הנתבעת, בנסיבות אלה, זכאי ליהנות מהגנת תום הלב לפי סעיף 15(4) לחוק. ביחס להיקף הפרסום, מדובר בפרסום במסגרת פורום באינטרנט ואין מדובר בפרסום החורג מגדר הסביר. אשר לתוכן הפרסום, קיים אינטרס ציבורי של ממש לאפשר דיון בשאלות דוגמת השאלות המטרידות העולות מהראיות. השימוש במילה "מושחת" אכן יש בו כדי להוות אמירה בעלת משמעות רבה לאדם לו היא מיוחסת, בפרט כשמדובר באיש ציבור. יחד עם זאת, כאשר קיימת תשתית עובדתית המקימה סימני שאלה, יש לאפשר דיון, ויש לאפשר הבעת דעה והעלאת טענות אשר יעלו על פני השטח את אותם נושאים ציבוריים המצריכים בירור. אין ללמוד מהדברים כי ניתן לטעון טענת "שחיתות" ללא כל תשתית. צריכה להתקיים תשתית שיהיה בה כדי להגיע למסקנה כי מדובר בתום לב. במקרה דנן קיימת תשתית כאמור, המביאה לכך שהנתבע חוסה תחת הגנת תום הלב. הגנה זו קמה גם כאשר הנתבע אינו מצליח להוכיח כי היה אמת בדבריו. התביעה נדחתה. התובעים ישאו בהוצאות הנתבע בסך 10,000 ש"ח.