(פסק-דין חלקי, תביעות קטנות הרצליה, השופט יוסי ברכיה): פסק-הדין מתייחס לתביעת כל התובעים, למעט התובע 6. עניין התביעה בטענת התובעים כי הנתבעת 1 (המשווקת שירותי גמילה מעישון תחת המותג סמוקלס) שלחה אליהם דברי פרסומת באמצעות מסרונים, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבע 2 הוא דירקטור בנתבעת 1. הנתבעת הכחישה כי היא זו ששלחה את דברי הפרסומת. נפסק - דין התביעה להתקבל. עלה בידי התובעים לקשור בין המסרונים שקיבלו (שהובילו לדף נחיתה) ובין הנתבעת 1. מעת שביצע התובע 2 שיחת טלפון לדף נחיתה אחד, די בכך. הקשר בין כתובות האתרים, הסיומות שלהן הקשורות להפסקת עישון, ותוכן דפי הנחיתה באתרים, הינו ברור ומוליך רק לנתבעת. התובע 7 הודה כי הוא מציג צילומי מסך המתעדים את המסרונים שקיבל, ולא את המסרונים עצמם (כיוון שהטלפון שלו "פורמט"). תובע זה הודה כי צילום מסך יכול לעבור לאנשים רבים. כעניין של מדיניות בתביעות מסוג זה, יש לדרוש כי כל תובע יראה כי המסרון יתקבל ישירות למכשיר הסלולרי שלו. אין כל מקום להיזקק לתובע המציג צילום מסך, מכיוון שצילום מסך ניתן להעביר מאחד לשני, וכך נתבע יכול למצוא עצמו חשוף לתביעות רבות, גם מצד כאלו שלא שלח אליהם את המסרון, אך הם מציגים את צילום המסך שקיבלו מאחר. התובע 7 לא הוכיח את תביעתו והיא נדחית. שאר התובעים הוכיחו את תביעתם בהתאם לכמות המסרונים שטענו שקיבלו. אין ספק שכל המסרונים שנשלחו לתובעים מהווים "דבר פרסומת". הנתבעים מכחישים כי שיגרו את דברי הפרסומת לתובעים, כך שהם לא טענו כי קיבלו הסכמה מראש לשיגורם. הנתבעת אף הפרה את חובתה לציין את שמה במסרונים ששלחה. התובעים 1,3,4,8 ו-9 זכאים לסך כולל של 900 ש"ח עבור כל מסרון שקיבלו. התובעים 2 ו-5 זכאים לסך כולל של 600 ש"ח עבור כל מסרון שקיבלו (שכן הגישו את תביעתם גם בגין מסרונים שנשלחו אליהם כדין, לאחר שמסרו את פרטיהם. היה עליהם להימנע מלהגיש את תביעתם בגין מסרונים אלה). התובע 7 ישא בהוצאות הנתבעים בסך 700 ש"ח.