(החלטה, ביהמ"ש העליון, הרשמת ליאת בנמלך): בקשה למתן ארכה להגשת ערעור על פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בת"א. ב"כ המבקשת צפה באופן יזום בפסה"ד באתר "נט המשפט", ביום 5.4.2016, אך פסה"ד מעולם לא הומצא לידיו. נפסק - בהינתן הצהרת ב"כ המבקשת לפיה לא מסר את כתובת הדוא"ל שלו לשם המצאה באמצעות "נט המשפט", נראה כי צפייה יזומה בפסה"ד אינה מהווה המצאה כדין. יישום מלא של "כלל ההדדיות" הקבוע כיום בהוראת תקנה 497ג(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, יוביל לצמצום המקרים בהם עורך דין עושה שימוש במערכת "נט המשפט" עת לא מסר כתובת דוא"ל לשם המצאה, אולם כל עוד הדבר מתאפשר בפועל, אין עוגן בהוראות הדין לקבוע כי צפיה יזומה, כפי שארעה במקרה זה, כמוה כהמצאה כדין. אין לקבל את טענת המשיבים כי די בצפייתו של ב"כ המבקשת בפסה"ד כדי למנות את הימים שהיו נתונים למבקשת להגשת ההליך למן מועד הצפיה-ידיעה. בהתאם לתקנה 402 סיפא לתקנות, יש למנות את הימים הנתונים להגשת הליך ערעורי למן המועד בו נערכה המצאה כדין של ההחלטה עליה מבקשים להשיג. לא הוכחו במקרה זה נסיבות חריגות וקיצוניות, או אותו "דבר מה נוסף", אשר בהתקיימם יש להחיל את "חריג הידיעה" ולא את "כלל ההמצאה". יחד עם זאת, לא ניתן לקבל את טענת ב"כ המבקשת לפיה בהינתן שלא היתה כל המצאה כדין, זכאית המבקשת להגיש את ערעורה בכל זמן. גישה כזו, לפיה בהעדר המצאה יש להתעלם מידיעתו של בעל דין או של ב"כ על החלטה שיפוטית, אינה מתיישבת עם החובה המוטלת על בעל-דין לנהוג בתום לב ויש לבחון כל מקרה לגופו. באיזון השיקולים במקרה דנן, הבקשה התקבלה.