(הכרעת-דין, שלום ת"א, השופט שמאי בקר): כתב האישום ייחס לנאשמת עבירות של החזקת נכס החשוד כגנוב (ס' 413 לחוק העונשין), פגיעה בפרטיות (ס' 2(5) לחוק הגנת הפרטיות) ואיומים (ס' 192 לחוק העונשין). הנאשמת החזיקה וניהלה אתר אינטרנט. הרקע לאישומים הם הליכים משפטיים שהתנהלו בין הנאשמת לבין משרד העבודה והרווחה, על רקע החלטת המשרד להוציא את ילדיה של הנאשמת מחזקתה. בכתב האישום נטען כי הנאשמת החזיקה במכתבים שהיו ממוענים למנכ"ל משרד העבודה והרווחה, אשר נגנבו במועד שאינו ידוע. עוד נטען כי הנאשמת פרסמה, בעצמה ובאמצעות אחר, באתר האינטרנט שלה, צילום דפי חשבון ותוכן מכתב המתייחס לדוחות חנייה של המנכ"ל, שלא נועדו לפרסום וללא רשות. עוד נטען כי הנאשמת איימה על המנכ"ל בפגיעה, ביחס לכיתוב שפרסמה באתר האינטרנט שלה. נפסק - 

• הנאשמת זוכתה מביצוע עבירת איומים והחזקת נכס החשוד כגנוב, והורשעה בביצוע עבירה של פגיעה בפרטיות.
• עבירת האיומים - האיום הנטען הוא מרומז בלבד, על גבול האיום ממש, מהצד הלא-פלילי של קו גבול זה. אין מדובר באיום "קלאסי" של "עשה כך וכך שאם לא כן אני אנהג כך וכך". מדובר באמירה בעלמא, מכוערת וגסת רוח, אך אין באמור בציטוט שפורסם באתר משום איום.
• האיום, ספק איום, מופנה כלפי ראש המערכת, מנכ"ל המשרד. ככל שעובד הציבור המאוים הוא בדרג גבוה יותר, ביהמ"ש ייטה פחות ופחות לפגוע בחופש הביטוי של "צרכני" אותו משרד. עורו של המנכ"ל עבה יותר ופגיע פחות מזה של העובד הסוציאלי הנמצא בשטח, החשוף הרבה יותר למוראות ואיומי אותם צרכנים. הדברים נכונים ביתר שאת מקום בו המנכ"ל ירד לזירת ההתגוששות הפייסבוקית, זירת הפשע, בכך שבחר להגיב לפוסט של הנאשמת וכך לפתוח בהתנצחות עמה. בנוסף, יש לקרוא תגובה בפייסבוק באופן שונה מתגובה אישית של פלוני לאלמוני. יש לזכות את הנאשמת מעבירת האיומים.
• החזקת נכס החשוד כגנוב - המסמכים המקוריים שנגנבו מהמנכ"ל לא נמצאו אצל הנאשמת, אחרי חיפוש שנערך אצלה. לא הוכח שהנאשמת החזיקה במסמכים עצמם, אלא שהוכח כי הגיעו אליה עותקים בלבד, במייל, או ישירות לאתרה במרשתת. כאשר מדובר במסמך או מכתב, הרי שנכון לומר כי ביחס לשאלת הפרסום או ההשמצה, אין נפקא מינא אם בידי אלמוני מקור או העתק, או אם הוא מפרסם מקור או העתק, שהרי התוצאה הפלילית זהה מבחינת הפגיעה בפרטיות או לדיני לשון הרע. אולם לא ניתן לייחס למפרסם כי יש בידו את הנכס החשוד כגנוב. אין העתק כנכס עצמו.
• פגיעה בפרטיות - יש בפרסומים משום פגיעה בפרטיותו של המנכ"ל. בהקשר זה אין חשיבות כלל לשאלה האם הנאשמת היא עיתונאית. הוכח כי הנאשמת פרסמה את העתקי המכתבים ביחס לדוחות החניה של המנכ"ל, ואחר, לדבריה, פרסם מסמכי בנק אישיים שלו באתרה, באישורה הפוזיטיבי, ולמצער מבלי שהסירה אותם משם. לא יכולה להיות מחלוקת כי פרסום מכתבים אישיים מהווה פגיעה בפרטיותו של אדם לפי סעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות. הובהר כי לא הנמען ולא הכותב נתנו הסכמתם להעתק המכתבים או לשימוש בתוכנם. טענות ההגנה של הנאשמת נדחו והיא הורשעה בפגיעה בפרטיות.