(פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, הרשמת סיגל אלבו): תביעה לתשלום פיצוי בשל שיחות פרסומת מטעם התובעת או משווקיה החיצוניים. התובע טען כי הנתבעת, באמצעות משווקים ואנשי מכירות, מטרידה אותו בשיחות טלפון והודעות טקסט חוזרות ונשנות, למרות שהתובע כבר תבע את הנתבעת בעבר (בהליך שהסתיים בפשרה). התובע טען כי לאחר כל שיחה פנה לב"כ הנתבעת בבקשה להפסיק את השיחות, אך ללא הועיל. הנתבעת טענה, בין היתר, כי אין מדובר בשיגור "דבר פרסומת" כמשמעותו בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, שכן מדובר בשיחות טלפון שנעשו מול גורם אנושי. נפסק -

בהתאם להוראות הסכם הפשרה בין הצדדים, אין התובע רשאי לתבוע בגין שיחות שקיבל ממשווקי הנתבעת קודם לחתימת הסכם הפשרה בחודש מאי 2014. אין מחלוקת כי חלק משיחות הטלפון לנתבע כללו "דברי פרסומת", שכן מדובר במסרים שמטרתם לעודד את התובע לרכוש את שירותי הנתבעת. אין לקבל את טענת הנתבעת כי הוראות החוק אינן חלות על שיחות טלפון שנעשו באמצעות גורם אנושי. החוק אוסר על משלוח דברי פרסומת, בין היתר באמצעות "הודעת מסר קצר". הודעה זו מוגדרת כ"מסר בזק", הכולל גם "שמע", ומועבר באמצעות רשת בזק ציבורית, אל ציוד קצה של נמען. הגדרה זו חלה לכאורה גם על "מסר בזק" הכולל "שמע", המועבר לנמען באמצעות שיחת טלפון המתקיימת מול גורם אנושי (ולא רק לגבי מסר מוקלט).

לתובע עומדת עילת תביעה בגין השיחות השיווקיות, שנעשו מטעם הנתבעת או משווקים חיצוניים של הנתבעת. הנתבעת טענה כי לאחר תביעתו הראשונה של התובע עשתה ככל שבידה על-מנת שמשווקים חיצוניים יפסיקו להתקשר לתובע ולהטרידו. דין הטענה להידחות. סעיף 30א(א) לחוק כמגדיר מפרסם כמי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו. אין ספק ששיחות הטלפון נועדו לפרסם את עסקי הנתבעת והעובדה כי לתובע עומדת עילת תביעה ישירה כלפי המשווקים החיצוניים אינה שוללת את עילת התביעה נגד הנתבעת. גם משלוח הודעת פרסומת על-ידי שלוח מחייב את הנתבעת וזו לא עמדה בנטל להוכיח כי השיגור לא היה ביודעין.

התובע קיבל ממשווקי הנתבעת 4 שיחות המקימות לו עילה לקבלת פיצוי (אחת השיחות הייתה שיחת התנצלות שאינה מהווה דבר פרסומת). התובע זכאי לפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק ביחס ל-4 השיחות הללו, שכן התובע הגיש תביעה בעניין זה בעבר והנתבעת היתה מודעת לקיומה של הבעיה. גם הפניות לב"כ הנתבעת לא הובילו להפסקת השיחות. הנתבעת תשלם לתובע 4,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 500 ש"ח.