(החלטה, מחוזי חיפה, השופט ד"ר מנחם רניאל): בקשה להכרה בתביעה כייצוגית. עניין התביעה בשיגור דברי פרסומת בניגוד להוראות חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, באמצעות מערכת לחיוג אוטומטי. המבקש טען כי קיבל הודעות מוקלטות למכירת מוצר הרזיה בשם "איזי לייף" ומוצר לטיפול בהפרעות קשב וריכוז בשם "רטלקס". נפסק -

בניגוד לטענותיה, המשיבה עוסקת בשיווק שני המוצרים נשוא התובענה. המשיב לא אמר אמת כשהכחיש את הקשר בין המשיבה למוצר איזילייף. המשיבה קשורה למוצר זה ומשווקת אותו. הוכח כי המשיבה משווקת את המוצר באמצעות הודעות מוקלטות ובאמצעות מוקד טלפוני שממנו חוזרים למי שהשאיר את פרטיו. לגבי שני המוצרים, משגרת המשיבה, למי שלא נתנו את הסכמתם לכך, הודעות קוליות מטלפון שאין אפשרות להורות לו על מחיקה מרשימת תפוצה. בזאת, הפרה המשיבה את הוראות חוק התקשורת. אין מדובר בפנייה חד פעמית ולא מתקיימים חריגי החוק.

התביעה אינה לפיצוי סטטוטורי, אלא לפיצוי לא ממוני, היכול לשמש בסיס לתביעה ייצוגית. הנזק הלא ממוני הנגרם למי שמוטרד בהודעות קוליות שהן פרסום המנוגד להוראות חוק התקשורת הוא נזק ממשי, שניתן לכמתו, בין היתר כפונקציה של מספר הפניות, בטור גיאומטרי. קביעת סכום הפיצוי והוכחתו ייעשו במסגרת הדיון בתביעה עצמה. מספר הפניות יילמד מהנתונים שימסרו על-ידי המשיבה במסגרת ניהול התביעה הייצוגית. היקף הקבוצה הוא כל הנמענים של דברי פרסומת בשני המוצרים שפורטו, שלא נתנו את הסכמתם לקבלת פרסומות.

יש לדחות את טענת המשיבים כי המבקש אינו תובע ייצוגי הולם. יש לדחות את טענות המשיבים כי המשיב אינו "מפרסם" כהגדרתו בחוק. המשיב הוא בעל המניות והמנהל היחיד של המשיבה ודבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו ולקדם את מטרותיו ועל כן הוא נכלל בהגדרת מפרסם. כמו כן, כמו בכל תביעת נזיקין, העובדה שהתאגיד מבצע עוולה אינה פוטרת את המנהל מאחריותו לביצוע העוולה אם הפעולות המהוות עוולה נעשו על-ידו או לפי הוראותיו. יש לו אחריות אישית ואין צורך לשם כך בהרמת מסך. גם המשיב חב בפיצוי התובעים בתביעה הייצוגית על הנזקים שנגרמו להם. הבקשה התקבלה.