(החלטה, מחוזי ירושלים, השופטים צבן, כרמל ופרידמן-פלדמן): החלטה בעניין טענותיו המקדמיות של הנאשם. כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של ניסיון לאונס, ניסיון להטרדה מינית וניסיון למעשה מגונה כלפי קטינות שגילן מתחת ל-14. הנאשם גלש באתרי צ'ט ויצר קשר עם הקטינות, שהיו למעשה אנשי משטרה ותחקירן עצמאי שפעלו למיגור עבריינות מין כלפי קטינים באינטרנט. השיחות היו בעלות תוכן מיני וכללו החלפת תמונות. הנאשם הציע לקטינות להיפגש למטרות מין לכאורה ובמקרה אחד הגיע הנאשם למפגש עם קטינה ונעצר על סף דלת הבניין. טענות הנאשם התייחסו להגנה מן הצדק ביחס לפעולות אנשי המשטרה (הצדדים הסכימו כי טענה זו תוכרע בהכרעת הדין) וכן כי עובדות האישום אינן מגבשות את יסודות עבירת ניסיון האונס, כיוון שזו יכולה להתבצע רק כלפי אישה במובחן מדמות פיקטיבית באינטרנט. נפסק -

בעניין קטיעי, נדרש ביהמ"ש העליון לפרשה בנסיבות דומות. אין חולק כי הנאשם קבע את הפגישה עם הקטינה מתוך מודעות להיותה (לכאורה) בת 13 שנים ועל כן אין בעובדה כי במציאות היו אלו אנשי משטרה ותחקירן שהתחזו לקטינה כדי להוות אבן נגף בהרשעתו. מבצעי עוקץ ללכידת עברייני מין ברשת האינטרנט מקובלים ברחבי העולם ומהווים כלי אקוטי במאבק בכסות המודרנית של תופעת עבריינות המין ובפרט כלפי קטינים.

לפי האישום, מעשי הנאשם לא נותרו בגדר מעשי הכנה, כי אם תחילת הוצאת הכוונה מהכח אל הפועל. כוונתו של הנאשם לקיים יחסי מין מלאים נלמדת בבירור מכתב האישום. הגעתו של הנאשם לפתח ביתה של הקטינה לכאורה אינה רק התנהגות חיצונית המצויה בפריפריה של יסודותיה העובדתיים של העבירה המושלמת, כי אם מעשה אקטיבי ברור המתחיל רצף אירועים מכוון מטרה, בבחינת תחילת הוצאת הכוונה לפועל.

כתב האישום הניח תשתית עובדתית שיש בה כדי לגבש לכאורה את יסודות עבירת הניסיון לאונס של קטינה מתחת לגיל 14. כוונת הנאשם הובעה באופן חד משמעי בתכתובת שניהל עם הקטינה ולפיכך קיים לכאורה יסוד נפשי הנדרש להוכחת הניסיון. לפיכך, על הנאשם להתגונן מפני עבירה זו וטענתו המקדמית נדחית.