(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשם אדי לכנר): תביעה לתשלום פיצויים בשל משלוח יותר מ-40 הודעות פרסומיות לשתי תיבות דוא"ל של התובע, ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (חוק הספאם). התובע טען, בין היתר, כי לא ביקר באתרי הנתבעת 1 וממילא לא מסר את פרטיו או אישר את קבלת הדוא"ל. הנתבעים טענו, בין היתר, כי התובע פעל לאגור הודעות רבות ככל האפשר, על-מנת שיוכל להגיע אל ביהמ"ש ולפדותן. עוד טענו כי בנו אתר שמטרתו לעסוק בעריכה שיווקית של קורות חיים וכי אדם המפקיד קו"ח באתר מקבל בהתאם הצעות מתאימות, לאחר שאישר תקנון המתיר משלוח הודעות שיווקיות. נפסק - הנתבעים לא הציגו ראיות לכך שהתובע נרשם לאתר האינטרנט שלהם והסכים לקבלת פרסומות. לטענתם, לא הצליחו לאתר קו"ח של התובע. התובע טען כי לא נרשם לאתר. הנטל להוכיח כי התובע מסר את הסכמתו לקבלת דברי פרסומת מוטל על הנתבעים ומאחר ולא עמדו בנטל זה, הרי שהפרו את הוראות החוק ועליהם לפצות את התובע. לתובע ניתנה האפשרות להסרה משירות הדיוור באמצעות לחיצה על קישור, אולם הוא נמנע מכך מסיבות השמורות עמו. הדבר עולה עם החובה לפעול בתום-לב, שהינה חובה כללית הפרושה על כל ענפי המשפט וגם עם החובה למנוע יצירתו של נזק מלאכותי ומנופח. ודוק: הבקשה להסרה אינה פעולה סבוכה או קשה מצד הנמען ודי במשלוח בקשה קצרה בכתב, שיחת טלפון או הקלקה על קישור ההסרה. כל פרשנות אחרת עשויה להוביל לתוצאה אבסורדית לפיה יוכל נמען להמתין כאוות נפשו ולקבל עשרות ומאות דברי דואר ואז להגיש תביעה בסכומים אסטרונומיים. לא לכך כיוון התיקון בחוק. פרשנות נכונה של החוק ותכליותיו צריכה להוביל למסקנה כי יש לאזן בין זכותו של הנמען שלא להיות מוטרד לבין זכותו של המפרסם לקבל הזדמנות לפעול ולהסיר את שם הנמען מרשימת התפוצה, למען לא יהיה חשוף לתביעות בסכומי עתק. אגירת הודעות רבות ככל האפשר, מבלי לנקוט בפעולה הפשוטה ביותר של לחיצה על כפתור ההסרה, הינה פעולה בחוסר תום-לב, בניגוד לעיקרון הקטנת הנזק ומהווה שיקול בגובה הפיצוי שייפסק לתובע. יחד עם זאת, יש לפסוק פיצוי משמעותי על-מנת להרתיע את המפרים. הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי כולל בסך 5,000 ש"ח.

עדכון: ביום 8.4.2014 דחה ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטת עפרה צ'רניאק) בקשת רשות ערעור על פסק-הדין לעיל, בה השיג המבקש (התובע) על השיקולים שהנחו את הערכאה הדיונית בקביעת סכום הפיצוי. נקבע כי מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים סטייה מן הכלל לפיו רשות ערעור על פס"ד של ביהמ"ש לתביעות קטנות תינתן רק במקרים חריגים במיוחד. פסיקת הפיצוי לדוגמה מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית השומעת את הראיות. אכן, החוק אינו מטיל חובה על נמען לדרוש את הסרת שמו מרשימת הנמענים ולצורך הקביעה אם הנתבעים פעלו בניגוד לחוק התקשורת אין זה מעלה או מוריד אם התובע פעל להסרתו מרשימת התפוצה. ברם, במסגרת השיקולים שבפסיקת הפיצוי, אין מניעה להתחשב בעובדה שהתובע יכול היה להסיר עצמו מרשימת התפוצה בפעולה פשוטה של לחיצה על לחצן ההסרה, אך בחר מטעמיו שלא לעשות כן. הסכום שנפסק אינו חורג במידה בולטת מהראוי בנסיבות העניין ואינו מצדיק התערבות של ערכאת הערעור [רת"ק 4379-02-14 ישי רז נ' לוג טק תקשורת בע"מ ואח'].