(החלטה, אזורי לעבודה באר שבע, השופט משה טוינה): המבקשות, עובדות עיריית שדרות, ביקשו להסדיר רישום נוכחות שונה מההסדר הנהוג במקום עבודתן מאוגוסט 2012, אז הנהיגה המשיבה שעון נוכחות ביומטרי על בסיס טביעות אצבע. המבקשות מסרבות לרישום הנוכחות הביומטרי ומבקשות לחייב את המשיבה לשלם את שכרן לפי רישום ידני שערכו. בבקשה טענו המבקשות כי הרישום הביומטרי פוגע בפרטיותן. נפסק - שעה שהמציאות אותה מבקשות המבקשות לתקוף במסגרת ההליך הזמני, רישום הנוכחות הביומטרי, קיימת במקום העבודה כבר מספר חודשים, הבקשה נגועה בשיהוי של ממש המצדיק את דחיית הבקשה על הסף. הסעד הזמני המבוקש הוא כספי גרידא ואינו נועד להגשים את תכלית הבקשה לסעד זמני (שמירת הנסיבות הקיימות ערב הבקשה). הבקשה והתביעה מעוררות שאלות עקרוניות לעניין גבולות הזכות לפרטיות במקום העבודה, שאינן ניתנות לבירור במסגרת הליך זמני. הבקשה נדחתה.

עדכון: ביום 15.10.2013 נידון בבית הדין הארצי לעבודה (השופטים ארד, פליטמן ורבינוביץ') ערעור על ההחלטה דלעיל. המערערות הסכימו להצעת ביהמ"ש לחזור בהן מן הערעור, לאור הודעת העירייה כי החליטה לשלם להן את שכרן לפי דיווחי הנוכחות הידניים שהגישו (הודעת העירייה ניתנה לאחר שהמערערות הודיעו על התפטרותן). לפיכך, נמחק הערעור ללא צו להוצאות {ע"ע 44667-05-13 בת חן שחר ואח' נ' עיריית שדרות ואח'}.