(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת חנה ינון): התובע הוא בעל האתר www.jobclick.co.il, העוסק בהשמת עובדים. הנתבעת 1 היא חברה מתחרה, המספקת שירותים דומים לאתר התובע, באתר www.jobnews.co.il. הנתבע 2 הוא בעל השליטה בנתבעת 1. התובע טען כי הנתבע 2 נרשם לאתר התובע, כשהוא מתחזה למחפש עבודה, ופנה למעסיקים שונים באמצעות מערכת האתר, כדי להציע להם לפרסם את משרותיהם באתר המתחרה. הנתבע 2 טען כי לא שלח את ההודעות ולא ביצע כל עוולה המיוחסת לו. נפסק -

• הנתבע 2 אכן פרסם את הפרסומים המיוחסים לו. הוא אישר זאת בשיחת טלפון שבוצעה עימו ובהודעת דואר-אלקטרוני ששלח.
• התובע טען כי פעולות הנתבעים מהוות "התערבות בלתי הוגנת". עניינה של עוולה זאת באיסור על מעשים המונעים או מכבידים באופן בלתי הוגן גישה לעסק או לשירות של עוסק אחר. לא הוכחו היסודות של עוולה זאת. לא הוכח כי הנתבעים חסמו באופן פיסי או טכני גישה כלשהי לאתר התובע, בו הוצגה רשימת לקוחותיו.
• התובע טען כי פעולת הנתבעים מהווה "גזל סוד מסחרי", בטענה לשימוש ברשימת לקוחותיו, עליה שקד ועמל שנים רבות, המהווה סוד מסחרי. רשימת הלקוחות של התובע אינה מהווה "סוד מסחרי", שכן לא הוכח כי מידע זה אינו ניתן לגילוי בנקל על-ידי מתחריו של התובע. בית המשפט התרשם כי מידע זה הינו נחלת הכלל, לאור העובדה כי מדובר בחברות המפרסמות הצעות עבודה באתרים שונים ופונות לאותו קהל יעד - מחפשי עבודה.
• התובע טען כי הנתבעים ביצעו עוולה של "עשיית עושר ולא במשפט", בכך שפנו ללקוחותיו, דרך אתר האינטרנט שלו, ועל כך עליהם לפצותו על הרווחים שהפיקו ממעשיהם. יש מקום לפסוק לתובע פיצוי עבור רכיב תביעה זה, שכן הוכח כי הנתבע 2 עשה שימוש ברשימת הלקוחות של התובע על-מנת לפרסם את הנתבעת 1, ובכך זו התעשרה שלא כדין על חשבון התובע. הנתבעים הפיקו הנאה מן העובדה שאתר התובע היה אתר מוכר, בעל מספר לקוחות רב ומוניטין בתחום מחפשי העבודה, דבר ששירת את הנתבעים במהלך עסקיהם.
• התובע טען כי הנתבע 2, ששימש כבעל מניות בנתבעת 1, היה נושא משרה בה והיתה לו סמכות והרשאה לבצע פעולות ולקבל החלטות בשם החברה. הנתבעת 1 טענה כי אין יריבות בינה לבין התובע. עובדות המקרה מלמדות כי יש לקבל את התביעה נגד הנתבע 1.
• הנתבע 2 טען כי אין להטיל עליו אחריות אישית, מאחר שפעל בשם החברה וכל פעילותו נעשתה במסגרת תפקידו אצל הנתבעת. אין לקבל טענה זו, שכן כבעל מניות בחברה היה עליו לפעול לטובתה, בדרך מקובלת ובתום לב ולהימנע מלפעול כפי שפעל.
• התובע לא צרף חוות דעת או הציג כל אסמכתא המעידה כי אכן עזבוהו 62 מלקוחותיו, או בדבר דמי המנוי ששילמו. בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך 75,000 ש"ח, כמחצית מהסכום שדרש.