(הכרעת-דין, שלום חיפה, השופט יחיאל ליפשיץ): הנאשם הורשע באישום אחד של החזקת חומרי תועבה ובהם דמויות של קטינים (לפי ס' 214(ב3) לחוק העונשין), לאחר שהחזיק מספר סרטונים, חלקם בשלבי הורדה מהאינטרנט, בהם נראים קטינים מקיימים יחסי מין. נפסק - אין מקום להרשיע את הנאשם ב"ריבוי עבירות" של החזקת חומר תועבה. בעבירת ההחזקה, עצם ההחזקה-שליטה היא החשובה. החזקה זו מתקיימת בו זמנית לגבי כלל הפריטים שנתפסו. לא הורדת או קבלת הסרטונים נכללים ברכיבי העבירה, כי אם החזקתם בלבד (וזו התקיימה באותו זמן ומקום במועד החיפוש בדירת הנאשם). אין משמעות לכך כי מדובר במספר אמצעי אחסון (מדיות מגנטיות).

הנאשם זוכה, מחמת הספק, מאישום נוסף באותה עבירה (ביחס לתקליטור שנתפס בחיפוש נוסף ובו שני סרטונים פדופיליים). יש לפרש את הגדרת המונח "החזקה" (מחזיק - למעט המחזיק באקראי ובתום לב) על רקע המציאות הטכנולוגית בה אנו חיים ועל רקע אופי השימוש במחשבים מקוונים. מציאות זו, עלולה להוביל להימצאות קובץ המכיל חומר תועבה במחשבו של אדם, בנסיבות בהן לא תהיה הצדקה משפטית, ראייתית ומוסרית להרשיעו בביצוע עבירה פלילית. אותם קבצים עשויים להימצא לאו דווקא במחשבו של אדם או החזקתו הפיזית הקרובה, אלא אף באמצעי אחסון אחרים כגון "ענני" אחסון למיניהם. מטרת המונח לחדד את המבחנים הראייתיים שעל ביהמ"ש להפעיל, בבואו לקבוע אם המאשימה הוכיחה את מודעות הנאשם לחומר שנתפס במחשבו. שונה המקרה בו תתגלה כמות רבה של קבצים וכן יתבררו נתונים נוספים (כגון מיקום בספריות המחשב, מועד הורדתם ועוד) שיצביעו על מודעות הנאשם. בנסיבות המקרה, ביחס לאישום השני, נותר ספק סביר בדבר מודעות הנאשם לגבי תוכן הדיסק.