(החלטה, מחוזי ת"א - המחלקה הכלכלית, השופטת רות רונן): המשיב תבע את המבקשים ביחס לחשבון כספי שניהלו עבורו. לטענתו, פעולות המבקשים גרמו לו לנזקים והכספים שהפקיד ירדו לטמיון. המבקשים עתרו לסילוק התביעה על הסף, ממספר טעמים. נפסק - 

• המבקשים טענו כי המשיב התקשר בהסכם עם המבקשת 2 (אווא חו"ל), המפעילה פלטפורמה מקוונת למסחר בשוק ההון. ההסכם כלל תניית שיפוט זר. המשיב פתח חשבון בדרך של מילוי טופס מקוון, המופיע באתר המבקשת. בטופס זה נדרש לאשר כי קרא וכי הוא מבין ומקבל את תנאי ההסכם, שקישור אליהם מופיע באותה שורת אישור. לכן, לטענת המבקשים, יש לאכוף את תניית השיפוט הזר. המשיב טען כי תניית השיפוט הוסתרה ממנו.
• יש לקבל את גרסת המשיב ביחס לאופן בו נפתח החשבון - קרי, הוא עצמו לא היה שותף לפתיחת החשבון, אלא הפעולה נעשתה בפועל על-ידי המבקש 8, באישורו ובהסכמתו של המשיב. המשיב לא ראה את תנאי ההסכם ולא היה מודע כי קיימת בו תניית שיפוט זר.
• בנסיבות המקרה, אין די בטענות המבקשים כדי לקבוע כי המשיב היה כפוף לתניית השיפוט הזר. ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי אדם החותם על הסכם, מחויב בתנאיו ומוחזק כמי שקרא את התנאים והסכים להם. אולם, הלכה זו מתייחסת למצב בו בפני הצד לחוזה הוצג מסמך כתוב והוא נדרש לחתום עליו. 
• במקרה דנן ההסכם הוא מקוון, אינטרנטי, ולא הסכם כתוב. בהסכם כזה, אקט ה"חתימה" שונה מאוד מהסכם כתוב. לאור העובדה כי מדובר בהתפתחות טכנולוגית חשובה ומשמעותית, אין מניעה ליישם את ההלכה ביחס לחתימה על מסמך כתוב, גם ל"חתימה" על מסמך מקוון, או לאישור של מסמך כזה בדרכים אחרות, כמו אקט של פתיחת חשבון.
• כדי של"חתימה" כזו תהיה המשמעות שיש לחתימה על מסמך כתוב, יש לוודא כי ה"חותם" היה מודע לתנאים עליהם חתם וכי קרא אותם. במקרה בו מתקשר אדם בהסכם מקוון שכל תנאיו גלויים בפניו, והוא מאשר את הסכמתו להם, ניתן להחיל את ההלכה.
• הנטייה תהיה לתת משנה תוקף להסכם מקוון כאשר הסכמת המתקשר בו היא אקטיבית (clickwrap), לעומת הסכמים מסוג browsewarp, המופיעים באתר אינטרנט ואינם דורשים הסכמה אקטיבית של המתקשר לתנאיהם. 
• כאשר לא כל תנאי ההסכם גלויים בפני המתקשר וכדי לראות את חלקם עליו לפנות לקישור (link) - ייתכנו נסיבות בהם התנאים המצויים בקישור יחייבו את המתקשר, וזאת כאשר מדובר בקישור ברור, שקל להגיע אליו ולהיחשף לתנאיו. הפנייה ממוחשבת למסמך נוסף היא בעייתית פחות מהפניות במסמך כתוב למסמך אחר, שכן התוכן זמין למתקשר.
• במקרה דנן, לא הוכחה הסכמת המשיב לתנאי ההסכם, משום שלא "חתם" על ההסכם ולא ביצע בעצמו את פעולת האישור הנדרשת. לא ניתן לראות את המשיב כמי שהסמיך את המבקש 8 להסכים בשמו לכל תנאי ההסכם, וודאי לא לתניית השיפוט הזר.

עדכון: ביום 25.6.2014 ניתן על-ידי ביהמ"ש פסק-הדין הסופי בתובענה, במסגרתו התביעה נדחתה ונקבע כי התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסכום כולל של 75,000 ש"ח. בין היתר, ביהמ"ש קבע כי הנתבעים לא הוכיחו כי התובע קרא את ההסכם הסטנדרטי או את האמור באתר האינטרנט של אווא בטרם התקשרותו בהסכם. במסגרת הראיות שנשמעו בתביעה לא הובאו ראיות שיש בהן כדי לשנות מהמסקנה בהחלטת הביניים לעיל, לפיה התובע לא ראה את תנאי ההסכם הסטנדרטי בטרם ההתקשרות, או כי מכלול תנאי ההסכם הובאו במועד זה לתשומת לבו באופן אחר.