(פסק-דין, מחוזי נצרת, השופט אברהם אברהם): המשיבים, תושבי רצועת עזה, תבעו את המבקשת לפצותם על מותה של המנוחה, שהמשיב 1 הוא עזבונה. ב- 24.3.2011, קיבל ביהמ"ש השלום בנצרת את עמדת המשיבים והתיר להם להשמיע את עדיהם באמצעות וידאו-קונפרנס, משום שכניסתם של המשיבים ועדיהם ארצה אינה אפשרית [ת"א 1699-04-08]. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור. נפסק - יש לבטל את החלטת ביהמ"ש קמא. תושבי רצועת עזה, המבקשים לתבוע את המדינה, אינם רשאים להיכנס ארצה, גם כאשר עליהם להעיד על המאורעות שביסוד תביעתם. בכך, נכשלת לכאורה התביעה ונחסמת דלתו של ביהמ"ש הישראלי בפניהם. הפתרון שמצא לכך ביהמ"ש קמא הוא בקיומה של התדיינות באמצעות וידאו קונפרנס. פתרון זה לאו פתרון הוא. הדרך המוצעת אינה דרך ראויה לקיומו של משפט. תנאי חשוב לניהול נכון של המשפט מרחוק, נעוץ בקיומה של אפשרות כי נציג של הצד שכנגד יהא נוכח לצד העדים שעדותם ניתנת מרחוק. במקרה דנן אין אפשרות לכך. לא הוכח אף כי העדות תימסר במדינה שהיא עצמה מדינת חוק (למשל כי ניתן לדעת האם לפי דיני המקום אסורה עדות שקר). הדרך אותה התיר ביהמ"ש קמא אינה יכולה להבטיח ניהול תקין של המשפט. מסקנה זו הייתה מתבקשת גם אם משמעותה היתה כי דלתו של ביהמ"ש נחסמת בפני המשיבים להגיש תביעותיהם נגד המבקשת. במקרה שלפנינו, יש בידי המשיבים להגיע למדינה נייטרלית (כגון קפריסין), בה יתאפשר לנציג המדינה להיות נוכח בדיון.