(פסק-דין, שלום הרצליה, השופטת אירית מני-גור): מהות התביעה בפגיעה בפרטיות התובע המנוח, שעה שפרטיו האישיים ופרטי מחלתו פורסמו בתקשורת ובאתרי אינטרנט, בנוגע לניסוי רפואי בו השתתף. התובע נחשף באופן לא מתוכנן במהלך מסיבת עיתונאים בה דווח על הניסוי. נפסק - קשה להניח כי המנוח הסכים מדעת לוותר על פרטיותו. עצם הזמנת התובע למסיבת העיתונאים היא מעשה מיותר בנסיבות הענין ועלול לסכן את פרטיות החולה, כפי שקרה בפועל. לו רצתה הנתבעת לקבל את הסכמת התובע מראש, היה עליה לעשות כן בכתב ולאחר הסבר מפורט במה הדברים כרוכים. הנחת היסוד היא כי התובע לא הסכים לפרסם את פרטיו בקשר לניסוי בו השתתף. אין לקבל את טענת הנתבעת, כי התיישנה העילה המבוססת על הכתבה שהתפרסמה בשנת 2005 באתר האינטרנט של ביה"ח "רבין". מדובר בכתבה עיתונאית באינטרנט. בשונה מכתבת עיתון המתפרסמת באותו יום ו"מתיישנת" כבר למחרת, הרי כתבה אלקטרונית מתפרסמת מדי יום ביומו, בכל עת שבה מוקש שמו של המנוח על מקלדת המחשב, עד להסרתה. אין להחיל את מניין ימי ההתיישנות מיום הפרסום הראשון באינטרנט, אלא בכל יום עוולה זו מתחדשת ומניין תקופת ההתיישנות הוא מיום הסרת הכתבה מהאתר. באשר לכתבות באתרים בהם אין לנתבעת שליטה, היה על התובע לפנות לאתרים אלה ולבקש את הסרת פרטיו. הנתבעת תשלם למנוח סך של 54,000 ש"ח.