(החלטה, מחוזי ת"א, השופטת ד"ר דפנה אבניאלי): במרכז ההליך עומדת הזכות להתיר שימוש ביצירות מוזיקליות למטרת פרסומת באינטרנט. האם שמורה בידי יוצר האפשרות לסרב שימוש ביצירתו למטרות פרסומת, גם אם הקנה את זכות השימוש בה לגורם אחר? האם לאקו"ם היו זכויות ביצירות נשוא התביעה (בהן נעשה שימוש באתר MyMusic, תחת הלוגו והצבעים של "קוקה קולה")? האם אקו"ם הייתה רשאית להתפשר עם וואלה ביחס לשימוש זה ללא אישור התובעות? נפסק -
- שאלת זכויותיהן של התובעות ביצירות המוזיקליות נשוא התביעה לא הועמדה להכרעה ונראה כי הצדדים יצאו מנקודת הנחה כי התובעות מחזיקות בזכויות ב-18 היצירות הנדונות.
- EMI ו-MMG הפקידו בידי אקו"ם את ניהול זכויות היוצרים שבשליטתן, בשטח מדינת ישראל, באמצעות כתבי העברה כלליים. מאיר אריאל חתם אף הוא על כתב העברה. בהסכמים שנחתמו עם אקו"ם לא הוכנס סייג מפורש לגבי השימוש ביצירות המוזיקליות למטרות פרסומת.
- הטכנולוגיה הדיגיטלית מאפשרת דרכי הפצה חדשות, תקשורת עם יוצרים אחרים ואף פיתוח דפוסי יצירה חדשים ומהירים. היא מאפשרת שימוש בתכנים על-ידי כל גולש באינטרנט באופן מיידי, זול ונגיש. אקו"ם היא בעלת הזכות להעניק רישיונות לביצוע פומבי של יצירות, ישראליות וזרות, לרבות באינטרנט. אולם, אקו"ם אינה מחזיקה בידיה עולם ומלואו וחבריה רשאים להותיר בידם זכויות מסוימות.
- נוצרה זהות או "כריכה" בין המוזיקה ששודרה באתר MyMusic לביו מוצרי קוקה קולה, גם אם נכונה הטענה כי אקו"ם העניקה רישיון שמיכה לשימוש בכלל הרפרטואר שלה ולגולשים לא ניתנה זכות לבחור שיר מסוים, בשיטת Music On Demand. אמנם אין זו פרוסמת מסורתית, אך מדובר בפרסומת לכל דבר ועניין.
- יש לדחות את הטענה כי אקו"ם היתה חופשית לפעול בתחום הפרסום לפי שיקול דעתה וללא קבלת הסכמתם של היוצרים והמחברים. למרות שהאיסור על שימוש למטרות פרסומת אינו מופיע בהסכמים, כוונת הצדדים היתה שלא לאפשר זאת. לאקו"ם אמנם היו זכויות ב-18 היצירות נשוא התביעה, אך הן לא כללו את הזכות להתיר את השימוש בהן לואללה למטרות פרסומת, ללא צורך באישור התובעות.
- אקו"ם לא היתה רשאית להגיע להסדר פשרה ללא שיתופן והסכמתן של התובעות. אם לשימוש ביצירה לצרכי פרסום נדרש גם אישורו של היוצר, קל וחומר שהאישור נדרש לפשרה על הפרת זכותו והשימוש הבלתי מורשה ביצירתו.