(החלטה, משפחה באר-שבע, השופטת גאולה לוין): המבקש עתר לאפשר לו להעיד בישיבת ההוכחות הקבועה בתיק באמצעות וידאו קונפרנס, ממקום מושבו בחו"ל. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), בה תובע המבקש את החזרת שני ילדיו הקטינים מישראל לחו"ל. לטענת המבקש, הוא מצוי בהליך לקבלת מעמד תושב במקום מושבו, לכן הוא אינו יכול לעזוב וכן הוא מלין על כך שהמשיבה מסרבת להתחייב שלא להוציא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. נפסק - דין הבקשה להידחות. אמנם, האמצעים הטכנולוגיים לגביית עדות מחוץ לכותלי ביהמ"ש מאפשרים כיום לביהמ"ש להתרשם מעדים באופן ישיר ואף לפקח על חקירתם ולכוונה בזמן אמת. יחד עם זאת, קיימת עדיפות לעדות בין כותלי ביהמ"ש ואין תחליף מלא להתייצבותו הפיזית של העד ל"עדות חיה", זאת במיוחד שעה שקיימת חשיבות רבה לבחינת מהימנות העד. הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בשאלה האם להתיר עדות בהיוועדות חזותית הם: האם פניית המבקש נעשתה בתום-לב; האם יש בידי העד למסור עדות רלבנטית לשאלות השנויות במחלוקת והאם קיימת סיבה טובה המונעת את בוא העד לישראל. ביהמ"ש יחמיר במיוחד עם בקשות המוגשות על-ידי יוזם ההליך, הנוגעות לעדותו שלו עצמו. במקרה דנן, יישום הקריטריונים מוביל למסקנה שאין להתיר את גביית עדות התובע באמצעות היוועדות חזותית, הואיל ולא מתקיים התנאי השלישי בדבר קיומה של "סיבה טובה" המונעת את הגעת המבקש לישראל. הימנעות עד להופיע בארץ למתן עדות, מחשש להוצאת צו עיכוב יציאה נגדו, אינה מהווה "סיבה טובה" לכך שביהמ"ש יתיר גביית העדות בוידאו קונפרנס. המבקש אף לא הציג מסמך כלשהו של רשויות ההגירה במקום מושבו המעידים כי הוא מצוי בהליכים לקבלת אשרה וכי יציאתו למתן עדות תסכל את המשך ההליכים.