(פסק-דין, בית המשפט לתביעות קטנות תל-אביב, השופט אילן דפדי): התובע מבקש כי הנתבעת, שהינה סוכנות נסיעות, תשיב לו את דמי הביטול אותם גבתה ממנו. לטענתו, הזמין התובע לו ולמשפחתו כרטיסי טיסה לפולין, באמצעות אתר האינטרנט של הנתבעת. התובע ביטל את ההזמנה 11 יום לאחר ביצועה ולמעלה מ-3 חודשים קודם למועד הטיסה, אך חויב בדמי ביטול גבוהים. הנתבעת טענה כי כרטיסי הטיסה נרכשו ממוביל טורקי, אליו הועברה התמורה. לטענתה, גבה המוביל דמי ביטול, אלו נותרו בחזקתו ואין לצפות ממנה לשלם כספים שאינם ברשותה. נפסק - עסקינן בעסקת מכר מרחוק. התובע התקשר עם הנתבעת באמצעות אתר האינטרנט ולפיכך ברור כי לא הייתה נוכחות משותפת של הצדדים. מחיר השירות שסופק על-ידי הנתבעת כלל גם את הסכום ששולם למוביל האווירי, לכן זכאי התובע לבטל את הזמנתו בתוך 14 יום, לפי הוראות ס' 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן. הוראה זו אינה ניתנת להתניה, שכן זו נועדה להגן על הצרכן. טענת הנתבעת כי התובע ידע כי ביטול ההזמנה כרוך בתשלום דמי ביטול, אין בה כדי להוות ויתור על זכותו להשבת דמי ביטול אלה. הנתבעת יכולה להימנע ממצב בעייתי זה אם תגיע להסדרים המתאימים עם חברות התעופה השונות עמן היא בקשר עסקי. אם היא אינה יכולה לעשות כן, שאז עליה להימנע מלבצע מכירה של כרטיסי טיסה בדרך של עסקה מרחוק. הנתבעת תשיב לתובע את סכום דמי הביטול אותם גבתה, ככל שאלה גבוהים יותר מהסכום אותו היא רשאית לגבות.

עדכון: ביום 23.12.2009 דחה ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב (השופטת עפרה צ'רניאק) בקשת רשות ערעור מטעם התובע, שטען כנגד דחיית תביעתו להטלת פיצויים עונשיים על הנתבעת. הבקשה נדחתה ללא צורך בתשובת הנתבעת. נקבע כי אין מקום לערכאת הערעור להתערב בפסק-הדין {רע"א 28586-12-09 ישי רז נ' גוליבר תיירות בע"מ}.

ביום 25.7.2010 דן ביהמ"ש העליון (השופט י' דנציגר) בבקשת רשות ערעור שהגיש התובע על החלטת ביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש דחה את הבקשה ככל שהיא נוגעת לשאלת פרשנותו של סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן (הטלת פיצויים לדוגמה על עוסק). עם זאת, קבע ביהמ"ש כי הבקשה תעבור לדיון בפני הרכב, בשאלת פרשנותו של סעיף 14ה(ב)(1) לחוק. בעניין זה, טען התובע כי יש לפרש את הסעיף כך שביכולת הנתבעת לגבות בעד ביטול העסקה דמי ביטול בסך 100 ש"ח בעבור ההזמנה בכללותה ולא בעבור כל אדם שהזמין כרטיס טיסה במסגרת ההזמנה {רע"א 808/10 רז ישי נ' גוליבר תיירות בע"מ}.