(פסק-דין, מחוזי ירושלים, השופט יוסף שפירא): התובעת, ציירת במקצועה, התקשרה עם הנתבע 1 על-מנת שימכור את ציוריה. לטענתה, פרסם הנתבע 1 את הציורים תוך שהוא מחליף את חתימת התובעת בחתימתו. עוד נטען כי הנתבע 1 התקשר עם הנתבע 2, בעליו של אתר אינטרנט המשווק ציורים והאחרון פרסם באתר עותקים מציורי התובעת, עליהם מתנוססת חתימת הנתבע 1. עם פניית התובעת, הסיר הנתבע 2 את ציוריה מהאתר. נגד הנתבע 1 ניתן פס"ד בהעדר הגנה. נפסק - טוענת התובעת כי הנתבע 2 פרסם באתר תצלומים של ציוריה, בחתימת הנתבע 1, תוך ידיעה כי הנתבע 1 לא ציירם. הנתבע 2 טוען מנגד כי הנתבע 1 הונה גם אותו. יש לשאול האם הנתבע 2 ידע, או צריך היה לדעת, שהציורים שהנתבע 1 העביר לו אינם ציוריו? אם כן, ודאי שיחוב בהפרת זכויות יוצרים. יש להאמין לגרסת התובעת כי ציירה את הציורים נשוא התביעה וכי אלה פורסמו באתר הנתבעים. הנתבע לא הוכיח את גרסתו כי התובעת כבר מכרה את זכויותיה בציורים. גם אם מכרה התובעת את הזכות הכלכלית ביצירותיה, מכירה שמהותה והיקפה מוטל בספק, ודאי שלא מכרה את הזכות המוסרית ביצירותיה. נדחתה גם טענת הנתבע 2 כי הנתבע 1 הוא בעל זכות היוצרים ביצירות. יש די בחומר הראיות בכדי להניח כי הנתבע 2 ידע, או שהיה צריך לדעת, כי הנתבע 1 התקשר עמו לגבי סחורה שלא הוא ציירה. התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק ממוני, או כי הנתבע 2 עשה עושר ולא במשפט על חשבונה. לא הוכח כי נמכרו ציורים של התובעת בסיוע אתר האינטרנט. אשמם של הנתבעים רובץ בפרסום כוזב של ציוריה של התובעת ובהפרה עקיפה של זכות היוצרים של התובעת, הכלכלית והמוסרית. יש לראות את פרסום התמונות באתר כהפרה אחת, בעיקר מהסיבה שרשלנותו של הנתבע 2 התבטאה במחדל עיקרי אחד ולא הוכח כי ההפרה הייתה ממושכת, רבת חשיפה, או כי מוצדק כי בשל אופייה של ההפרה לראות בפרסום כל תמונה ותמונה כהפרה נפרדת. יש להעמיד את הפיצוי לתובעת על סך של 20,000 ש"ח.