(פסק-דין, בית המשפט לתביעות קטנות ת"א, השופט בני שגיא): תמונתו של התובע פורסמה על-ידי חורשי רעתו באתר היכרויות באינטרנט, תחת כותרות פוגעניות ובאופן שקרי. הפרסום הוסר עם פניית התובע. התובע עתר לפיצוי כספי מבעל האתר, בגין הנזק שנגרם לשמו הטוב, בנימוק כי הנ"ל כשל ביצירת מנגנוני הגנה למניעת שימוש לרעה באתר. נפסק -

• פרסום תמונתו של התובע ופרטיו בסמוך לכותרות הפוגעניות, נועדו להשפיל את התובע, לעשותו מטרה לבוז ולעג ולבזותו בשל מעשים והתנהגות המיוחסים לו. הפרסום היה באתר היכרות אינטרנטי, הנגיש לכלל הגולשים. ניתן לקבוע כי הפרסום באתר מהווה "פרסום לשון הרע", כאמור בחוק איסור לשון הרע.
• לכאורה, קיימת אפשרות להטיל על מפרסם אחריות לפרסום לשון הרע ב"אמצעי תקשורת", גם אם לא פרסם את לשון הרע אלא היה אחראי לפרסום. יש לענות בשלילה על השאלה האם אתר היכרויות אינטרנטי חוסה תחת הגדרת "אמצעי תקשורת". אין המדובר בעיתון ואף אם ניתן היה לנקוט בפרשנות ליבראלית, לפיה אתרי החדשות באינטרנט הינם סוג של עיתון, עדיין מדובר באתר היכרויות שאינו מכיל דברי חדשות.
• קיימת חובת זהירות מושגית של בעל אתר כלפי פרט העלול להינזק מפרסום תכנים. המרחב הוירטואלי אינו מרחב פרוץ שאין החוק חל עליו. עסק הפועל ברשת האינטרנט אינו נהנה מ"חסינות" רק בשל העובדה כי הינו פועל במרחב הוירטואלי.
• אין ספק כי חלה חובת הזהירות הקונקרטית במקרה דנן. הנתבע מפעיל פלטפורמה אינטרנטית, במסגרתה הוא מאפשר לכל גולש ליצור "כרטיס אישי", הפתוח לעיון כלל הגולשים. היכן שמפעיל האתר הוא השולט בהפעלת הפלטפורמה, הוא היכול לקבוע את מגבלות ההרשמה לאתר ואת אופי הבדיקות המתבצעות טרם הפרסום. שליטה זו יוצרת חובת זהירות בין מפעיל האתר, לבין אנשים העלולים להיפגע מהשימוש באותה פלטפורמה.
• תהליך ההרשמה לאתר הינו תהליך קל, פשוט, אנונימי ומשרת את מטרות האתר ומנהליו, כלומר - נגישות מירבית לציבור המשתמשים בשירות, במינימום חשיפה. לצער כולם, פשטות תהליך ההרשמה ובעיקר האנונימיות שלו, הופכת את האתר לכלי זמין ל"סגירת חשבונות" עם אנשים אחרים. אין המדובר בחשש בעלמא, אלא בחשש המתממש מספר פעמים ביום. ברור כי המנגנון הקיים, הכולל הסתפקות באישור הגולש כי הפרטים שמסר נכונים וכי הוא מסכים לאמור ב"טופס ההסכמה", אינו מהווה חסם כלשהו בפני גולש המעונין לפגוע בשמו הטוב של אחר, באמצעות פרסום פרטים כוזבים באתר.
• חופש הביטוי אינו רלוונטי למקרה של עשיית שימוש מכוון בפלטפורמה אינטרנטית על-מנת לפגוע באדם אחר בנסיבות המקרה דנן. המסננת הרציונאלית העומדת לרשות קורא המידע במקרים של תגוביות פוגעניות, אינה רלוונטית למקרה בו הנחשף למידע משוכנע כי פלוני בעצמו יזם את פרסום תמונתו ואת ההצעות השונות שהתפרסמו לצדה.
• איזון בין זכותו של אדם לשם טוב, אל מול האינטרס החברתי בהמשך פעולתו של אתר היכרויות באינטרנט, במתכונת לפיה הוא אינו אחראי כלל לשימוש לרעה שנעשה בפלטפורמה העומדת לרשות הגולשים, מחייב המסקנה כי האינטרס בשמירה על שמו הטוב של אדם, הוא בעל עוצמה ומשמעות רבה יותר, עד כדי הצדקה בחיוב בעל האתר בפיצוי צדדים שנפגעו כתוצאה מפעילות האתר - ככל שיוכח שבעל האתר לא נקט בכל פעולה ממשית שיש בה כדי לצמצם את האפשרות לשימוש לרעה באתר.
• אין לקבל את טענת הנתבע, לפיה המענה המהיר הניתן לנפגעים מהווה מנגנון משלים שדי בו כדי לצמצם את הפגיעה בשם הטוב. ראשית, מדובר בפעולה הנעשית בדיעבד, לאחר התרחשות הפגיעה. שנית, לא סביר להסתפק במנגנון שרובו פועל רק לאחר הפרסום, בוודאי לאור ריבוי המקרים בהם נעשה שימוש לרעה באתר וכי לא נעשה כל סינון מראש לנתונים ספציפיים וקיצוניים. יש להפעיל מנגנון מסוים אשר ימנע או יצמצם את האפשרות לשימוש לרעה בפלטפורמה האינטרנטית, כבר בנקודת הזמן בו נרשם גולש לאתר ולא רק בדיעבד.
• במידה והיה מתבצע סינון תכנים (לפחות בכל הנוגע לעבירות פלילות פוטנציאליות), ברור כי הנתונים שפורסמו "בשמו" של התובע לא היו מאושרים לפרסום. הפעלת מנגנון ביקורת זיהוי ספציפי למקרים בהם מבקשים הנרשמים לפרסם תמונה, היה מצמצם את הסיכוי לפגיעה בשמו הטוב של התובע. חיוב הנרשם בתשלום סימלי, שהיה בו כדי לאלצו למסור פרטי כרטיס אשראי, היה מגדיל את הסיכוי לאתר את אותו גולש אלמוני.
• הנתבע, שהפעיל את האתר ללא כל מנגנון הגנה משמעותי, התרשל. רשלנות זו אפשרה את הפגיעה בשמו הטוב של התובע. יש להתחשב במספר נתונים לקביעת שיעור הנזק: א. הנתבע אינו "המזיק הישיר"; ב. הנתבע דאג להסרת הפרסום במהירות ולהפחתת הנזק; ג. הפרסום היה באתר שאינו מרכזי ברשת. בנוסף, יש להתחשב בכך שטרם גובשה בפסיקה הלכה מחייבת לפיה יכולים בעלי אתרים מסוג זה לכוון התנהגותם. הנתבע יפצה את התובע בשיעור של 400 ש"ח.