העליון דחה בקשת רשות ערעור של הוט על אישור ייצוגית בשל שיחות שיווק טלפוניות (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט עופר גרוסקופף, 19.3.2025):

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד [ת"צ 47795-11-17], שאישר למשיבים לנהל תובענה כייצוגית, נגד המבקשת, בשל שיחות טלפון שיווקיות רבות שנטען כי המבקשת יזמה, בין היתר באמצעות משווקים חיצוניים. ביהמ"ש המחוזי קבע כי על בסיס החוזה שנכרת בין המבקשת למשווקיה, כי מתקיימים יחסי שליחות ביניהם כך שהחברה חבה על עוולות משווקיה, ככל שבוצעו כאלו. נפסק כי עומדות לכאורה למשיבים מספר עילות תביעה נגד המבקשת, לרבות פגיעה בפרטיות, הפרת איסור השפעה בלתי הוגנת, ורשלנות. 

נפסק: דין בקשת רשות הערעור להידחות. כשביהמ"ש בוחן בקשת רשות ערעור על החלטה המאשרת ניהול תובענה כייצוגית, עליו לאזן בין מספר שיקולים, תוך התחשבות בנסיבות המקרה. בפרט, עליו לבחון את המשמעות הכלכלית של אישור ניהול התובענה כייצוגית מבחינת הנתבע; את משקל השאלות המשפטיות והעובדתיות העולות בבקשת רשות הערעור ביחס לשאלות שנותר לדון בהן בגדר התובענה הייצוגית; ובמקרי קצה, בהם החלטת האישור מעלה קשיים בולטים או היעדר קשיים שכאלו, יישקלו גם סיכויי הערעור להתקבל. נסיבות המקרה אינן מצדיקות מתן רשות ערעור.

המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי שיקול המשמעות הכלכלית פועל לטובת מתן רשות ערעור. אשר לשיקול היעילות הדיונית, הרי שגם אם ביהמ"ש יניח כי הוא מתקיים ביחס לעילות התביעה המייחסות למבקשת אחריות למעשי המשווקים מכוח סעיף 14 לפקודת הנזיקין ("חבותו של שולח"), אין הוא מתקיים ביחס למכלול העילות שנטענו בבקשת האישור. בהחלטה נקבע שיש אפשרות סבירה שתתקבל הטענה שהוט התרשלה בעצמה בתפעול מערכותיה שאמורות היו למנוע הטרדת לקוחות. לבסוף, בחינת טענות המבקשת לגופן, במסגרת השיקול של סיכויי הערעור, מביאה למסקנה כי גם בחינה של הטענות שמועלות בבקשת רשות הערעור נגד ההחלטה לגופן אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. החלטת ביהמ"ש המחוזי שלפיה נסיבות העניין מלמדות, ברמה הנדרשת לצורך אישור ניהול תובענה ייצוגית, כי המשווקים הם שלוחי הוט לעניין הטלת אחריות בנזיקין לפעולותיהם, אינה מגלה פגם המצדיק מתן רשות ערעור. אין מקום להתערב בקביעת ביהמ"ש קמא כי התובעים המייצגים הצליחו להוכיח קיומה של קבוצה.