אישור תביעת ספאם ייצוגית נגד חברה שהציעה שירותי החזרי מס (החלטה, מחוזי מרכז-לוד, השופט אבי גורמן, 13.3.2025):

העובדות: בקשה לאישור תובענה כייצוגית, בטענה להפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המבקשת טענה כי המשיבות שלחו דברי פרסומת למבקשת ולחברי קבוצה נוספים, בנושא שירותי החזרי מס, ללא היכרות מוקדמת וללא הסכמת הנמענים. המשיבה 1 היא חברה המספקת שירותי סיוע בהחזרי מס והמשיבה 2 היא בעלת המניות והמנהלת היחידה בה. 

נפסק: המחוקק ראה בתופעת משלוח הודעות פרסום בניגוד לדין, כתופעה שיש להיאבק נגדה, והציב מספר כלים שונים לצורך כך. יש לקבל את עמדת המבקשת ולאשר את התובענה שהגישה כתובענה ייצוגית. עלה בידי המבקשת להראות כי קיימת אפשרות סבירה כי ייקבע כי המשיבות פעלו בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת, ומתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית. טענה עיקרית של המשיבות היא כי מדובר בזוטי דברים, שלא ראוי לאשר בעניינם תובענה ייצוגית נגדן. ריבוי התביעות בענייני ספאם מצדיק ואף מחייב, במקרים המתאימים, לבחון האם האינטרס הציבורי מצדיק לאשר את התובענה כייצוגית או שמא די בנסיבות העניין בפיצוי האישי שניתן יהיה לתבוע. אלא שכדי שביהמ"ש יוכל להפעיל שיקול דעת מסוג זה, חובה על המשיבות להציג תמונה מהימנה של העובדות לאשורן, על מה שאירע. בהעדר תמונה שכזו, אין בסיס המאפשר לקבוע כי מדובר בזוטי דברים. מי שבוחר להסתיר תמונה זו ולמעשה לטשטשה, אין לו להלין אלא על עצמו. 

בתוך הספקטרום של משלוח "הודעות ספאם" שלא כדין, המקרה כאן מצוי בצד החמור יותר. אין מדובר במשלוח הודעות למי שהתקשרו עם המשיבות בדרך כלשהי והיו לקוחותיהן, אלא במשלוח הודעות לגורמים שלכאורה כלל לא פנו למשיבות, וביחס לעניינים פיננסיים שלא ברור מהיכן היה בידי המשיבות את המידע הנחוץ לשם פניה למבקשת ולשאר חברי הקבוצה. כל זה תוך משלוח ההודעות מבלי לציין את זהות השולח ופרטיו. המשיבות טענו טענה מתחמקת. הן אינן טוענות כי הן לא שלחו את ההודעות, אלא רק כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח זאת. זו אינה הדרך בה מצופה ממי שמבקש להכחיש טענה עובדתית הנטענת כלפיו לנקוט. עלה בידי המבקשת להוכיח, ברף הראייתי הנדרש בשלב זה, כי המשיבות הן שעמדו מאחורי משלוח ההודעות. 

המבקשת הוכיחה כי הודעות הפרסום נשלחו לגורמים שכלל לא פנו קודם לכן אל המשיבות. המשיבות לא מסרו גרסה של ממש על אודות האופן בו הגיעו פרטי המבקשת ושאר חברי הקבוצה לידיהן. המשיבות הן שהפיקו רווח כלכלי משליחת הודעות הפרסום, והדעת אינה נותנת כי יוכלו להסיר מעצמן אחריות לכך, בטענות בעלמא המגלגלות אחריות על גורם אלמוני אחר – שאת שירותיו שכרו. המשיבות בחרו שלא לשפוך כל אור אודות השאלה כמה הודעות פרסום נשלחו על ידן. מדובר במידע המצוי בידיהן או שהיו יכולות במאמץ סביר לאתרו. ניתן להגיש תביעה לא רק נגד התאגיד, כלומר המשיבה 1, אלא אף כנגד בעל המניות ומנהל התאגיד - המשיבה 2. המשיבה 2 היא בעלת המניות והמנהלת היחידה של המשיבה 1, ויש בכך כדי לבסס אפשרות סבירה כי תקבע אחריותה. הבקשה התקבלה.