בית המשפט בישראל הוא פורום נאות לדון בייצוגית נגד OpenAI (החלטה, מחוזי מרכז-לוד, השופטת צבייה גרדשטיין פפקין, 12.3.2025):
העובדות: בקשת המשיבה, חברת Open AI מקליפורניה, לכפור בסמכות ולקבוע כי הפורום הישראלי אינו פורום נאות לדון בתביעה - לפי תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. המשיבה היא מפתחת ומפעילת כלי הבינה המלאכותית ChatGPT. המבקשים הגישו נגד המשיבה בקשה לאישור תובענה כייצוגית, בה טענו, בין היתר, כי קטינים יכולים להשתמש בשירות ללא מגבלה, ולהיחשף לתכנים כוזבים ובלתי הולמים. המבקשים טענו כי המשיבה משתמשת במידע עצום שהיא מקבלת מהמשתמשים, כשלא ברור כיצד המידע נשמר, מאובטח, או מועבר לצדדים שלישיים.
המשיבה טענה, בין היתר, כי המבקשים לא הראו כי עומדת להם עילת תביעה טובה, וכי אין ממש בטענות כי עוולה כלפי המשתמשים, או פגעה בפרטיותם. המשיבה טענה כי עילת התביעה נסמכת על הדין הישראלי, בעוד שלפי תניית ברירת הדין בתנאי השימוש של ChatGPT, הדין שצריך לחול הוא דין קליפורניה.
נפסק: על המבקש לרכוש סמכות שיפוט מחוץ לתחום המדינה לעמוד ב-3 תנאים: עילת תביעה טובה - על המבקש להראות כי מתעוררת "שאלה רצינית" שיש לדון בה, וכי לא מדובר בתביעת סרק או בתביעה טורדנית; להראות כי יש לו עילת המצאה לפי תקנה 166 לתקנות; ולשכנע כי ישראל היא פורום נאות לדון בהליך. הצדדים התמקדו בשאלת תוקפה של תניית ברירת הדין: האם היא בתוקף או שמא מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, שדינו ביטול. ככל שתיפסל תניית ברירת הדין, יחול הדין הישראלי, וככל שלאו, יחול הדין הקליפורני.
השאלה האם תניית ברירת דין בחוזה אחיד נחשבת לתנאי מקפח מעצם היותה, בלא קשר לתוכן הדין הזר, התפתחה בפסיקה: עניין בן חמו [רע"א 5860/16] וטרוים מילר [רע"א 1901/20]. בעניין Agoda [רע"א 6992/22] ביהמ"ש העליון צמצם מאוד את הלכת בן חמו וקבע כי ביחסים בין תאגידים גלובליים הפועלים בישראל, לבין לקוחות קטנים, לא ניתן להתנות על כללי ברירת הדין בישראל בתניית ברירת דין בחוזה אחיד. תניה כזו היא מקפחת בהגדרה, מבלי שהלקוח נדרש להוכיח כי הדין הזר כשלעצמו הוא מקפח, ולפיכך דינה להיפסל. לא בכל מקרה דינה של תניית ברירת הדין להיפסל. יש לבחון האם מדובר ב"תאגיד גלובלי הפועל בישראל".
במקרה זה קיימות אינדיקציות לכאן ולכאן. היקף פעילות המשיבה בישראל: במועד בקשת האישור היו בישראל כ-100,000 משתמשים יומיים מובחנים, כשכלל הפעילות הכללית בכל העולם הייתה אף היא מצומצמת. נגבו בשירות בתשלום לכל הפחות מאות אלפי דולרים. כיום יש למשיבה בישראל כמות משתמשים גבוהה פי כמה וכמה, ויש בכך כדי ללמד כי היקף פעילותה בישראל משמעותי ורציני, ולכל הפחות היקף לא מבוטל של פעילות. מנגד, לא הובאה ראיה שהמשיבה הפעילה אמצעים שיווקיים בישראל, או כי היו לה משרדים או עובדים בארץ בעת הגשת בקשת האישור.
אין לשירות אתר או אפליקציה בעברית ומסמכי השירות אינם זמינים בעברית. עם זאת, השירות כן ניתן בשפה העברית והשירות זמין לצרנים מקומיים. אין מדובר בשירות שניתן דרך אתר, אלא בצ'טבוט שמקיים "שיחה" בעברית עם הצרכן הישראלי. אין זה משנה אם השירות ניתן בעברית נוכח 'לימוד עצמי' של התוכנה את השפה העברית, כתוצר לוואי של שימוש במודל שפה גדול, שנחשף לטקסטים בשפות מרחבי העולם, ללא ייעוד מראש של המתכנתים, כטענת המשיבה. גם אם מדובר ב-AI, וגם אם מדובר כביכול בלימוד עצמי, עדיין אין מדובר בישות משפטית נפרדת.
המשיבה היא זו שמפתחת, מעדכנת ומאמנת את הצ'טבוט שלה. ניתן היה להגביל את הצ'טבוט שלא יחול בישראל. מרגע שמדובר בשירות שניתן בשפה העברית, שמתאים עצמו לקהל הישראלי, די בכך כדי להיחשב כשירות הממלא את התנאי של "ניתן בשפה העברית". גם אם השירות מוצע לכלל העולם, הרי הוא מופנה גם לקהל הישראלי. אין צורך בייחוד רק לקהל הישראלי. המשיבה היא תאגיד שמלכתחילה פונה לכלל העולם, בלא להתמקד במדינה מסוימת וללא זיקה גיאוגרפית כלשהי. לצרכן הישראלי יכולה להיות ציפייה לגיטימית כי המידע שיקבל וההתקשרות עמו תיעשה בהתאם לדין הישראלי.
השאלה אם יש מקום לפסול את תניית ברירת הדין אינה פשוטה. בהתחשב במורכבות ובתקדימיות השאלה, שאינה הכרחית בשלב הנוכחי, אין מקום להכריע בשאלת הדין החל במסגרת הדיון בסוגיית ההמצאה. קיימות שאלות ממשיות הנוגעות לפסילת תניית ברירת הדין ועל פניו קיימת תשתית ראייתית נאותה כי קיימת על פניו עילת תביעה נגד המשיבה. אין מקום לנהל בשלב זה "משפט זוטא" לשם בירור עוצמתה של עילת התביעה, שאחרת יסורבל הדיון בבקשה להיתר המצאה. לכל הפחות מתקיימת חלופת ההמצאה בתקנה 166(4)(א) לתקנות, שכן לכל הפחות ההליך הוא "בקשר לחוזה", שהוא תנאי השימוש של המשיבה. ניתן לקבוע שהחוזה נעשה, ולו במקצתו, בישראל, בהתחשב בכך שנטען כי תנאי השימוש אושרו על ידי חברי הקבוצה בישראל.
מבחינת מירב הזיקות, ישנן זיקות לכאן ולכאן. המבקשים וחברי הקבוצה בארץ, אולם המשיבה נמצאת בארה"ב; מדובר במידע מקוון, לכן קשה לקבוע מה המקום המדוייק בו הדבר נעשה; אשר לעדים רלבנטיים, בעידן המודרני הנטייה היא להפחית ממשקל שיקול זה. אשר לציפיות הסבירות של הצדדים, ההלכה היא כי חברה הבוחרת לעשות עסקים ברחבי העולם צריכה להביא בחשבון את האפשרות כי תיתבע לדין במדינות אלו. כאן אין מדובר בתאגיד המכווין פעילותו רק לישראל, או בעיקר אליה, אולם גם לגבי תאגיד המספק שירות גלובלי, וגובה תשלום גם מצרכנים ומשתמשים בישראל, הרי שאפשרות שייתבע במדינות בהן הוא מספק את השירות וגובה תשלום בגין כך, אינה חורגת מהציפייה הסבירה שלו. הכף נוטה לטובת הקביעה כי בית המשפט בישראל הוא פורום נאות לדון בהליך' בהתחשב בקיומן של זיקות ממשיות של ההליך לישראל (הגם שישנן גם זיקות הקושרות אותו לארצות הברית).
הבקשה נדחתה. המבקשים עמדו בנטל הקל, וברף הנדרש בשלב דיוני זה, להראות כי יש להם "עילת תביעה טובה"; כי מדובר בשאלה רצינית לדון בה; וכי אין מדובר בתביעת סרק; כמו גם כי קיימת עילת המצאה; וכי בית המשפט הישראלי הוא פורום נאות לדון בהליך. המשיבה תישא בהוצאות בסך 15,000 ש"ח.