משבחר התובע לשלוח הודעת סירוב לכתובת מייל ייעודית, אין בכך כל פסול (פסק-דין, שלום ראשל"צ, הרשמת לימור נסים-לב, 11.3.2025):
העובדות: תביעה לפיצוי בשל משלוח 45 הודעות פרסומת לתובע בדוא"ל, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע אינו זוכר שנתן את הסכמתו לנתבעת לצורך המשלוח, אך שלח לה הודעת סירוב ומכתב התראה, שלאחריהן המשיכו הודעות הפרסומת להישלח. הנתבעת טענה כי התובע נרשם מיוזמתו כלקוח באתר "מאמאגורו" שהיא מפעילה, וכי נרשם באותה כתובת לאתר "וואלה שופס" שלה. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובע לא ציין במכתב ששלח כי נרשם לשני אתרים שונים עם אותה כתובת דוא"ל, וזאת מתוך כוונה להטעות ולהוציא מהנתבעת כספים.
נפסק: על-מנת לשגר דבר פרסומת נדרשת הסכמתו המפורשת של הנמען. דרישת ההסכמה מראש ובכתב היא דרישה ראייתית. המחוקק הטיל על הנתבע להוכיח שניתנה לו מראש הסכמה בכתב לשלוח דבר פרסומת. לא עלה בידי הנתבעת להראות כי ניתנה הסכמה כמצוות החוק ולכן היא הפרה את הוראות החוק. התובע העיד כי שלח הודעת סירוב למייל הייעודי הרשום בדבר הפרסומת. המייל שנשלח צורף לכתב התביעה. אולם בכך לא די, התובע לא הציג ראיה כי אכן המייל נשלח מתוך "פרטים שנשלחו", ולא ניתן לדעת בוודאות כי אכן הודעת הסירוב נשלחה לנתבעת, בפרט כשטענה כי לא התקבל אצלה. אכן, חזקה כי דוא"ל שנשלח אכן מגיע למען אליו נשלח. אולם, משנטען על ידי הנתבעת כי הודעת הסירוב לא התקבלה, היה על התובע להציג ראיה כי שלח את ההודעה.
משבחר התובע לשלוח הודעת סירוב באמצעות כתובת מייל ייעודית, אין בכך כל פסול, גם אם הנתבעת המליצה על קישור "הסר" וסייגה כי לעיתים הודעות סירוב לא מתקבלות במייל הייעודי. אין לזקוף זאת לחובת התובע. משציינה הנתבעת כתובת מייל ייעודית לקבלת הודעות סירוב - עליה החובה לוודא כי תהיה זו כתובת תקפה ופעילה. על התובע לא היתה חובה לשלוח הודעת סירוב, משלא ניתנה הסכמתו לכך מלכתחילה. מכתב ההתראה ששלח ב"כ התובע עונה להגדרת הודעת סירוב בכתב. התובע הרים הנטל להראות כי מכתב ההתראה ששלח לנתבעת התקבל במענה. ההודעות שנשלחו לתובע עונות להגדרת "דבר פרסומת".
צבירת הודעות במשך של כחודשיים (כ-30 הודעות) מעלה תמיהות ביחס לתום ליבו של התובע והשתהות זו בשליחת הודעות לנתבעת היא שיקול בקביעת הפיצוי לו הוא זכאי. אשר לטענה כי התובע מנסה להוציא כספים מהנתבעת ללא כל עילה, אין לקבל אותה. המחוקק הפקיד את מלאכת אכיפת החוק בנושא זה בידי תובעים פרטיים והעניק להם תמריץ להגיש תביעות כאלו. בהתחשב בכך שדברי הפרסומת נשלחו לתובע מבלי שהוכח כי נתן הסכמה, מספר ההודעות שנשלחו, העובדה שניתן היה להסיר את שמו של התובע מהתפוצה בקלות יחסית, תום הלב, שיקולי הרתעה, והפסקת משלוח דברי הפרסומת לאחר מכתב ההתראה, יש לפסוק לתובע פיצוי של 4,500 ש"ח וכן החזר אגרה ושכ"ט עו"ד בסך 1,079 ש"ח.