המבקש אינו מעוניין בהשבת גרעיני השחזור של המפתח הפרטי, אלא בהשבת הביטקוין עצמו (החלטה, שלום ת"א, השופט אור ממון, 2.2.2025):
העובדות: בקשה להחזרת תפוס. בעקבות צו חיפוש שבוצע בבית המבקש, נתפס מחשב שהכיל "גרעיני שחזור של ארנקי ביטקוין". הרשויות בישראל חדרו למחשב שנתפס, והעתק מהחומר שהפיקו הועבר לרשויות בארה"ב בעקבות בקשתן לעזרה משפטית. הרשויות בארה"ב, באמצעות המידע שהועבר, תפסו כ-31 מטבעות ביטקוין, ב"תפיסה זמנית" לצרכי חילוט, כחלק מהליך פלילי המתנהל נגד המבקש בארה"ב. המבקש טען שהמשיבות נקטו בהליך לא תקין, והעבירו "נכס" השייך לו לרשויות בארה"ב, ולכן מחובתן להשיב לו את הנכס. המשיבות טוענות כי לרשויות בארה"ב לא הועבר נכס, אלא מידע, כדין, ששימש את אותן לתפיסת מטבעות הביטקוין, וכי אם המבקש מעוניין בביטקוין התפוס עליו לבקשו מהרשויות בארה"ב.
נפסק: טכנולוגיית הביטקוין מאפשרת לבצע עסקאות בביטקוין מכל מקום ובכפוף לגישה לרשת. כל שדרוש למעביר הביטקוין הוא ידיעת המפתח הפרטי של הכתובת הציבורית והוא יכול להעביר "מטבעות" ביטקוין מהכתובת הציבורית, לה שייך המפתח הפרטי, לכתובת ציבורית אחרת. מפתחות פרטיים נשמרים כשלעצמם, או "מופקים" מארנקים וגרעיני שחזור. ישנם ארנקים מסוגים שונים. היתרונות כוללים בין השאר, את היכולת להעביר כספים ממדינה למדינה ללא עלות או בעמלות מופחתות, ומבלי שהרשויות יבחינו בהעברה. השימוש בביטקוין מלווה באנונימיות מסוימת, יכולת לבצע עסקאות מרחוק מבלי ששותפך לעסקה יודע בהכרח את זהותך האמיתית, חסכון בעמלות, וקושי מוגבר לרשויות "לשים יד" על הביטקוין.
חומר המחשב שהועבר לרשויות בארה"ב הוא שהוביל לתפיסת מטבעות הביטקוין. המשיבות טענו כי חומר המחשב שהופק ממחשב המבקש הועבר לרשויות בארה"ב לפי סעיף 29 לחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998. "חפץ" מוגדר בחוק גם כ"חומר מחשב כהגדרתו בחוק המחשבים". במידה ומועבר למדינה המבקשת "תחליפו של החפץ", אזי ההלכה קבעה שאין מקום לשמוע טיעוני הטוען לזכות. אין תחולה לסעיף 30 לחוק, שכן לרשויות בארה"ב לא הועבר חומר המחשב המקורי, או המחשב המקורי, אלא העתק של החומר המקורי בלבד.
גרעיני השחזור אינם רכוש וכפועל יוצא גם לא רכוש "הנמצא בישראל", ולכן לא ניתן לקבוע שהמשיבות העבירו אותו בניגוד לסעיפים 39-42 לחוק. הביטקוין הוא מטבע וירטואלי מבוזר ואינו "זז" ממקומו בשל העברת מפתח פרטי ממקום למקום. הועבר עותק של גרעין השחזור לארה"ב וגרעין השחזור המקורי למעשה כבר הוחזר למבקש. מדובר בבקשה להחזרת תפוס (גרעיני שחזור) שמעולם לא נמסרו לרשויות בארה"ב, אלא רק העתקים שלהם. המבקש מלין שהועברו (העתקים) של גרעיני שחזור, אך אינו מעוניין בהשבתם של גרעיני השחזור (שבפועל הושבו לו), אלא בהשבת הביטקוין עצמו, שמעולם לא נתפס ולא הועבר מישראל לארה"ב.
גרעין שחזור, כמו "ארנק ביטקוין", הם אמצעים שמטרתם לייצר "מפתח פרטי", שבאמצעותו ניתן להעביר ערך נתון של ביטקוין מכתובת ציבורית אחד לשנייה. בגרעיני השחזור כשלעצמם אין ערך צבור והעברתם לא מעבירה ערך. התהליך של העברת גרעיני השחזור חסר ערך רכושי, אלא אם מבוצעת בפועל העברה של הביטקוין מהכספת הוירטואלית המקורית, אל כספת שבשליטת גורמי האכיפה. רק בשלב זה נפגע "רכוש" של פלוני. מידע שעובר בין גופי חקירה שונים מוביל לא אחת לפגיעה ברכוש של נחקר, אך עדיין מדובר בהעברה של מידע ולא בהעברה של רכוש.
לאור טכנולוגית הביטקוין, היכולת לשמור "מפתחות" במקומות שונים, היכולת לשנן גרעיני שחזור, והיכולת להעביר ביטקוין לתא אחר מכל מקום אחר בעולם, מעלה שתפיסת גרעיני שחזור, כשלעצמה, לא פוגעת ברכושו של אדם. רק העברת המטבעות מהכתובת הציבורית המקורית לכתובת חדשה היא שבפועל מייצרת את העברת הרכוש מאדם למשנהו. רק כשהרשויות בארה"ב קיבלו צו משופט אמריקאי, והעבירו את הביטקוין לכתובת ציבורית שבשליטתם, רק אז נפגע רכושו של המשיב. הטלת אחריות על גופי החקירה כעל אחריות להעברת רכוש, אינה סבירה, אינה ישימה וגם תפגע ברציונל של חוק עזרה משפטית. הבקשה נדחתה.