יאיר נתניהו יפצה את ניר חפץ לאחר שפגע בפרטיותו בציוצים בטוויטר (פסק-דין, שלום נתניה, השופט נועם רף, 5.2.2025):

העובדות: התובע שימש, בין היתר, כראש מערך ההסברה הלאומי וכיועץ תקשורת למשרד רוה"מ בנימין נתניהו. הנתבע הוא בנו של רוה"מ נתניהו. התובע נעצר ונחקר במסגרת חקירות שהתנהלו נגד רוה"מ, ובהמשך חתם על הסכם עד מדינה ואף העיד בהליך הפלילי שמתנהל נגד רוה"מ. עניין התביעה בפרסומים של הנתבע ברשת החברתית טוויטר (X) ובשאלה האם הנתבע פגע בפרטיות התובע בפרסומים אלה והפר צו איסור פרסום שניתן בעניינו של התובע.

נפסק: הפרסום הראשון נעשה טרם ניתן צו איסור הפרסום. בכל הנוגע ליתר הפרסומים, הנתבע הכחיש שידע על תכנם של הצווים בעת ביצוע הפרסום, אך נחזה כי זנח טענה זו. אין לקבל את הטענה שלא הייתה לו ידיעה בדבר צו איסור הפרסום עת ביצע את הפרסומים או פרסם מחדש פרסומים של אחרים בנושא. הפרסום הראשון של הנתבע הגיע בהמשך לפרסום של צד שלישי בדבר חציית קווים אדומים מצד המשטרה בהליך החקירה של התובע. בעקבות פרסום זה פרסום הנתבע כי מדובר במאהבת של התובע. ברור לכל שהנתבע התכוון והפנה את הפרסום כלפי התובע. פרסום המידע על-ידי הנתבע כי מדובר במאהבת של התובע, יש בו כדי להפר את סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, בנוגע לשימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה היא נמסרה, וכן להפר את סעיף 2(10) לחוק, שנוגע לפרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.

מדובר במידע אישי ופרטי של התובע שיכול שהגיע לנתבע נוכח היכרותו רבת השנים עם התובע. המידע מתייחס לצנעת חייו האישיים והפרטיים של התובע, ופורסם לראשונה על-ידי הנתבע מבלי שפורסם קודם לכן על-ידי אחר. הנתבע אינו עיתונאי, לא קמה לו הגנה של "עיתונאות אחראית", ואין לו כל טענת הגנה של חובה חוקית או מקצועית לבצע את הפרסום. יש לבחון אם הפרסום משרת במידה הראויה והתכליתית צורך חברתי חשוב והאם התועלת החברתית בו גוברת על הנזק שעשוי לצמוח ממנו. הפגיעה בפרסום לא נעשתה בנסיבות שבהן הייתה מוטלת על הנתבע חובה מוסרית או חברתית לעשות כן לעומת היקף הפגיעה בפרטיות התובע. הערך הנפגע בפרטיות התובע והחדירה לליבת חייו האישיים חשוב יותר מהמטרה המונחת ביסוד הפגיעה והאינטרס הציבורי שיכול ויהיה בפרסום. לנתבע לא עומדת הגנה כלשהי ביחס לפרסום הראשון.

פרסומים 2-5 נעשו לאחר שניתן צו איסור הפרסום. יש לראות בנתבע כמי שידע על צו איסור הפרסום ולמרות זאת בחר להמשיך מספר פעמים עם פרסום הידיעה שמדובר במאהבת של התובע, על אף שאסור היה למסור מידע זה. קיים אינטרס ציבורי לכך שצו איסור פרסום יישמר ויכובד, גם אם קודם לפרסומים מצד הנתבע עמד ח"כ אוחנה על דוכן הכנסת ונאם בנושא. פרסום מחדש של "ציוצים" אינו שולל את עצם הפרתו של צו איסור הפרסום ומעשהו של אחר, אין בו כדי לשלול את הפרת הצו מבחינתו של הנתבע בביצוע הפרסומים. הנתבע יפצה את התובע ב-60,000 ש"ח ויישא בהוצאות בסך 15,000 ש"ח.