נראה כי התובעת מבקשת "למשוך אליה אש" (פסק-דין, שלום כפ"ס, השופט איתי רגב, 9.2.2025):
העובדות: תביעת לשון הרע. התובעת, סנגורית פלילית המייצגת חשודים ונאשמים בעברות מין, טענה כי הנתבעת, עיתונאית ומגישת טלוויזיה, פרסמה עליה ברשתות החברתיות פרסומים פוגעניים ומכפישים. הנתבעת טענה כי מדובר בהבעת דעה והתרשמות אישית מהתנהגות התובעת, לאור כתבות שפורסמו בנושא הדרך שעוברות נפגעות תקיפה מינית בבתי המשפט בזמן מתן עדותן.
נפסק: הנתבעת פרסמה ברשתות החברתיות (טוויטר ופייסבוק) אמירות שונות כלפי התובעת. האמירות הן פרסום לפי חוק איסור לשון הרע, שעה שפורסמו ברשתות חברתיות והיו לעיני רבים. ברקע לפרסומים מספר כתבות שהתפרסמו בעניין התובעת ותכניות טלוויזיה בהן השתתפה. התובעת מייצגת בתיקים רגישים, בהן נדונות תלונות על עברות מין. אמנם התובעת אדם פרטי, ולטענתה מבצעת את תפקידה ומספקת הגנה ללקוח, אולם נוצר רושם למעורבות אישית מעבר לגבולות הייצוג המקצועי גרידא. התובעת לא נמנעת מליטול חלק בתוכניות טלוויזיה שונות ובראיונות בתקשורת והותירה רושם כמי שחפצה בפרסום. התובעת דיברה בראיונות באופן בוטה וניכר כי אינה חוששת לומר את אשר בליבה ולהחצין את האג'נדה שלה - מתן ייצוג דורסני וחף מחמלה אנושית - אף אם הדבר כרוך בביקורת ציבורית. נראה כי התובעת מבקשת "למשוך אליה אש".
הנתבעת היא דמות ציבורית: עיתונאית, מגישת טלוויזיה ושדרנית רדיו. מדובר בנושא ציבורי וחברתי בעל חשיבות ורגישות, שגרם לסערה תקשורתית שהגיעה עד לבית הנבחרים ונדונה באייטמים, כתבות ושידורים שונים. הנתבעת ראתה חובה מוסרית וחברתית מהמעלה הראשונה להביע את דעתה ועמדתה בעניין התנהגות התובעת, באופן נחרץ לא פחות מדבריה המפורשים של התובעת. התביעה נדחתה ביחס לכלל הפרסומים, למעט פרסום אחד. מדובר בפוסט ארוך יחסית בו אמירות שאינן משתמעות לשני פנים, כשמטרתו המוצהרת היא לפגוע במשלח ידה של התובעת. האמירות "חלאה" ו"שטן" המיוחסות לתובעת הן אמירות מבזות, משפילות וחורגות מגדר הסביר. פרסום זה הוא לשון הרע ואין לו הגנה בהתאם לחוק.
אמנם זכותה של התובעת להביע את עמדתה וגישתה המקצועית והאישית, ולא מן הנמנע שהדברים נאמרו על מנת ליצור הדהוד, לשם יחסי ציבור וכדי להביא לעצמה פרסום ולקוחות, אך התובעת גרמה לסערה ציבורית שהביאה את הנתבעת, כמו גם אישי ציבור נוספים ואחרים, למחות, להגיב לדברים בחריפות ולבקרם ביקורת לגיטימית, במילים נוקבות. הנתבעת תפצה את התובעת ב-500 ש"ח עבור הפרסום הבודד. הואיל והחלק הארי של התביעה נדחה, התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 20,000 ש"ח.