תביעות לשון הרע הדדיות (פסק-דין, שלום כפ"ס, השופט רונן פלג, 5.11.2024):

העובדות: תביעות לשון הרע הדדיות. התובעת היא פעילה חברתית הפועלת למען נפגעות ונפגעי עבירות מין, שהקימה את עמותת "אות הזדהות למען נפגעי תקיפה מינית". הנתבעת היא עו"ד במקצועה, סניגורית פלילית המתמחה בייצוג נאשמים בעבירות מין. התובעת טענה כי הנתבעת פרסמה במזיד, בפייסבוק, בחשבון הפרטי שלה ובחשבון משרדה, שני פרסומים כוזבים שתובלו בהאשמות חמורות כלפי התובעת. הנתבעת טענה כי ייצגה נאשם בפרשה המכונה "פרשת חצרים", שבה התובעת ליוותה את המתלוננת, וכי בעקבות זאת, מתוך נקמנות ולצורכי קידום אישי, התובעת יזמה מתקפה חסרת תקדים נגד הנתבעת ופגעה בשמה הטוב בשבעה פרסומים, בגינם הגישה הנתבעת תביעה שכנגד. הנתבעת טענה כי פרסומיה היו תשובה לפרסומים פוגעניים מצד התובעת.

נפסק: הפרסומים בתביעה שכנגד, ככל שיש בהם משום לשון הרע, זוכים להגנות חוק איסור לשון הרע והתביעה נדחתה ביחס אליהם. הפוסט הראשון של הנתבעת אינו לשון הרע. הפוסט השני של הנתבעת כלל פרסום לשון הרע כלפי התובעת. התובעת הוצגה כמי שתומכת בנשים המגישות תלונות שווא ואף מעודדת אותן לעשות כן, כמי שעושה יחסי ציבור על חשבון הנפגעות לצורך פרסום והאדרת שמה וכמי שפועלת עבור נפגעות המין מתוך מוטיבציה כספית. בנוסף, התובעת הוצגה כמי שבדתה אונס ותקיפות מיניות בילדות ובצבא, לצורך יחסי ציבור לעמותה שהקימה. העובדות הנטענות שבבסיס הפרסום לא הוכחו כאמת. ההפך הוא הנכון. הנתבעת גם לא ביססה הגנה אחרת לפי הוראות החוק. אין לקבל את הטענה שמדובר בחילופי עלבונות, שהנטייה היא שלא לראות בהם משום לשון הרע. יש לקבל את התביעה בנוגע לפרסום זה. הנתבעת תפצה את התובעת ב-80,000 ש"ח ותישא בהוצאות (52,000 ש"ח + החזר אגרה).