עסקאות ה-Apple Pay של התובעת בוצעו על ידי אדם שהיתה לו גישה לכרטיס האשראי שלה (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשמת נעמה ניר, 18.1.2025):

העובדות: באוקטובר 2023 חייבה הנתבעת את כרטיס האשראי של התובעת ב-12,575 ש"ח, עבור עסקאות ששולמו באמצעות הארנק הדיגיטלי Apple Pay. הנתבעת טענה כי לא התקינה בטלפון שלה את הארנק הדיגיטלי וכי אין לחייב אותה על העסקאות. התובעת טענה כי שהתה בספרד במועדים הרלבנטיים וכי נפלה קורבן לתוקף שהשתמש לרעה בפרטי האשראי שלה. הנתבעת טענה כי העסקאות בוצעו על-ידי חיוב הארנק הדיגיטלי בו הוזנו פרטי כרטיס החיוב של התובעת. הנתבעת הוסיפה כי מדובר באימות דו שלבי הכולל משלוח קוד למספר הטלפון של התובעת ואישורו, ולכן התובעת ביצעה את העסקאות בעצמה, או נתנה את פרטי כרטיס החיוב שלה לצד ג' שביצע את העסקאות.

נפסק: התביעה נדחתה. המסגרת הנורמטיבית היא חוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019. ההסדר המפורט בחוק שירותי תשלום הוא הסדר ביטוחי בעיקרו, ומשמעותו היא כי נותנת שירותי האשראי היא שתישא בעלות העסקאות שבוצעו תוך שימוש לרעה בכרטיס החיוב, אף אם הלקוח הודיע לה לה בדיעבד על העסקאות המוכחשות. הנטל להוכיח כי התובע, המשלם, הוא שביצע שימוש לרעה בכרטיס החיוב, מוטל על הנתבעת, חברת האשראי, שבידה המידע באשר לנסיבות ביצוע העסקה. דין התביעה להידחות, אולם לא מפאת נימוקי הנתבעת באשר למנגנוני ההגנה המתקדמים בהם מוגנת ההתקשרות בארנק דיגיטלי. קיימות אינדיקציות רבות המובילות למסקנה לפיה הארנק הדיגיטלי ובו פרטי האשראי של התובעת הותקן בטלפון אחר, וכי נעשה שימוש בכרטיס האשראי של התובעת על ידה או מי מטעמה, בין אם בידיעתה ובין אם לאו. מכשיר נייד אחד ביצע את כל העסקאות, בזמן בו שהתה התובעת בספרד וכן לאחר חזרתה ארצה. ממצא זה עולה בקנה אחד עם גרסת התובעת כי נסעה לספרד על מנת למצוא דירה לבנה, ונשאר שם לאחר שהתובעת חזרה לארץ. מתבקש היה כי תישמע עדות הבן. התובעת עצמה העידה כי חזרתם לארץ היתה חפוזה ומבולבלת, וכי לא ביררה את נסיבות העסקאות. אמנם, מנגנון ההגנה של הארנק הדיגיטלי אינו הרמטי, אולם במקרה זה מכלול הנסיבות מצביעות על כך כי העסקאות בכרטיסה של התובעת בוצעו על ידי אדם אחר, שהיתה לו גישה לכרטיס האשראי של התובעת ולפרטיו.