חשיפה לתכניו של קורס מקוון כמוה כפתיחת אריזתו המקורית של מוצר (פסק-דין, שלום חדרה, השופטת יפעת אונגר ביטון, 23.6.2024):

העובדות: בקשה לאישור תובענה כייצוגית. המשיבה היא חברה המשווקת קורס אינטרנטי לשיפור אנגלית. המבקשת רכשה את הקורס וביקשה לנסותו, ולאחר זמן קצר ביקשה לבטל את העסקה ולקבל את מלוא כספה חזרה. המשיבה סירבה ומכאן הבקשה. 4 חודשים טרם הגשת בקשתה הגישה המבקשת תביעה כספית פרטנית בדרישה להחזר עלות הקורס, שנתקבלה בחלקה.

נפסק: דין הבקשה להידחות. ביהמ"ש לא שוכנע בדבר קיומן של עילות התביעה האישיות הנטענות ולא הונחה תשתית להראות שהבקשה מעוררת שאלות של עובדה או משפט המשותפות לכל חברי הקבוצה. קיים יסוד להניח כי עניינם של חברי הקבוצה, אם קיימת קבוצה שניתן להגדיר, לא ייוצג בדרך הולמת. עילתה המרכזית של המבקשת נעוצה בסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, הקובע איסור גורף על הטעיית צרכנים. הצדדים נחלקו בשאלה אם קיימת חובה להראות שהצרכן הוטעה בפועל, וכי קיים קשר סיבתי בין ההטעיה לכאורה לבין התקשרותו בעסקה. במחלוקת זו הדין עם המבקשת ואין צורך להוכיח כי הוטעתה בפועל. די באפשרות לכך שהצרכן יטעה בעקבות ההטעיה.

לא ניתן לקבוע שיש למבקשת עילת תביעה אישית מכוח הטעיה. למרות טיעון מפורט המייחס למשיבה הפרות בוטות של החוק, המבקשת לא טרחה להצביע ולו על דבר אחד שעשתה המשיבה שיש בו להטעות צרכנים, או על מחדל של אי-גילוי פרט מהותי בדבר הקורס ששיווקה. לא צורפו לבקשה נוסחים, צילומים או דוגמאות אחרות מהפרסומים הנטענים של המשיבה. לא עלה בידי המבקשת להצביע על כך שהמשיבה פרסמה מידע כוזב בדבר ההחזר הכספי המלא. המשיבה לא הציגה עצמה כמוסד ללימוד אנגלית, כי אם כמי שפיתחה שיטה להטמעת השפה באמצעים תת הכרתיים, ולהתגברות על חסמים המונעים שימוש חופשי וטבעי בה.

מסקנה דומה יש לקבוע באשר לטענה להפרת חובת הגילוי לפי סעיפים 4 ו-14ג(ב) לחוק. טענת המבקשת בדבר זכותה לבטל את רכישת הקורס מבוססת על סעיף 14ג(ג)(2). צודקת המשיבה כי זכות זו לבטל את רכישת הקורס אינה רלוונטית נוכח החריג בסעיף 14ג(ד)(5), הקובע כי הוראות הביטול לא יחולו על טובין מהסוג נשוא ההליך – קורס דיגיטלי הניתן בנקל לשעתוק או שכפול, שהצרכן פתח אריזתו המקורית. חשיפה לתכני הקורס עצמם היא פתיחת האריזה המקורית, משום שהחל מאותו רגע אין בידי העוסק אפשרות להשיב את המוצר לידיו, מבלי שתוכנו (הידע האצור בו), לא יישמר בידי הצרכן. לא בכדי נקבע בחוק כי מוצר הניתן לשכפול או שעתוק אינו כפוף להוראות הביטול, משום שהמחוקק ראה את אותם מקרים בהם הגישה של הצרכן למוצר מאפשרת לו לייצר בקלות עותק מהמוצר לעצמו, כך שהביטול לא יוכל לקיים, באופן מעשי ומציאותי, השבה הדדית. 

המבקשת טענה לביטול נוכח אי-התאמה. ביטוי זה אינו עוסק באי התאמה של תכני המוצר לתכונותיו, מאפייניו, רצונותיו או שאיפותיו של הצרכן באופן סובייקטיבי, אלא להיעדר הלימה בין מה שמוצג כתוכן ומהות המוצר לבין תוכנו ומהותו בפועל. מאחר והמבקשת לא פירטה כלל מה הוצג לפניה, מה הובטח לה, על ידי מי וכיצד, ואינה מצרפת את הפרסום עליו הסתמכה, לא ניתן לקבוע שקיימת אי תאימות בין המוצר המוצג למוצר שסופק. המבקשת אינה יכולה לבסס עילת תביעה אישית בדמות זכות ביטול העסקה, על פי כללי ביטול עסקה מרחוק, משום שחל החריג הקובע כי מוצר הניתן לשכפול והעתקה, ואריזתו המקורית נפתחה, לא יבוא בגדר העסקאות ברות הביטול.

בניגוד לעמדת המבקשת כי למשיבה אין תקנון, עולה שקיים תקנון, שיש דרישה לקרוא ולאשר אותו פעמיים, וכי המבקשת עשתה זאת בפועל, מבלי לקרוא את תוכנו. מעבר לנדרש בחוק, המשיבה אף מעבירה את המסר העיקרי שבתקנון בסרטון וידיאו. מאחר ועסקינן במוצר מידע דיגיטלי ובעסקה מרחוק, סביר כי התקנון מובא בצורה דיגיטלית, באתר המשיבה, כחלק מהליך הרכישה ולאחריו, ויש לראות בכך כאילו המידע נמסר בכתב. אין מניעה שהצרכן יעתיק לעצמו את התקנון, וממילא הוא קיים לצפייה בכל עת באתר המשיבה. בנסיבות אלה, הטענה כי המשיבה לא עמדה בדרישת החוק למסור מידע במסמך בכתב, היא טענה קטנונית וחסרת תום לב. בקשת האישור נדחתה. המבקשת חויבה בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.