לא נמצא קטלוג המגדיר מה נחשב כהבעת דעה ומה נחשב כציון עובדה (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטים אטדגי, צימרמן, ולוי-מיכאלי, 19.8.2024):

העובדות: שני ערעורים על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בהרצליה [ת"א 21557-11-20], שקיבל חלקית תביעת לשון הרע שהגיש גרינצייג (המערער והמשיב) נגד ציפורי (המערער והמשיב), ודחה תביעת לשון הרע של ציפורי נגד גרינצייג. גרינצייג שימש ככתב משפטי ב"גלובס". ציפורי שימש בעבר כסגן עורך ועורך בפועל בגלובס. תביעת גרינצייג הוגשה בשל 38 פרסומים שפרסם ציפורי עליו ברשתות החברתיות. תביעת ציפורי הוגשה בשל 5 פרסומים שפרסם גרינצייג עליו ברשתות החברתיות. ביהמ"ש קמא כי יש לראות בצדדים כדמויות ציבוריות, ולאחר ניתוח הפרסומים קבע כי ציפורי יפצה את גרינצייג על הפרסומים המעוולים בסך של 135,000 ש"ח וכן יישא בהוצאות בסך 35,000 ש"ח. 

נפסק: שני הצדדים ביקשו, למעשה, כי ערכאת הערעור תבחן מחדש את משמעותם של עשרות הביטויים שנכללו בפרסומים השונים על רקע העדויות והראיות שהובאו לפני ביהמ"ש קמא. ביהמ"ש קמא בחן באופן יסודי ומעמיק את הביטויים השונים, על רקע עבודתם העיתונאית של הצדדים, תוך התייחסות לפסיקה הרלוונטית. לא נפלה כל שגגה מהותית בקביעותיו ובמסקנותיו וניתן לאשר את פסק הדין מאותם נימוקים. אין בנמצא קטלוג סדור הכולל רשימת ביטויים המהווים לשון הרע ורשימת ביטויים שאינם לשון הרע, ולא נמצא קטלוג המגדיר מה נחשב כהבעת דעה ומה נחשב כציון עובדה, והכל תלוי בהערכת ביהמ"ש, בהתחשב בהקשר הדברים ובנפשות הפועלות, כפי שהיטיב לתאר זאת ביהמ"ש קמא. הפיצוי שנקבע, בהתחשב בנפשות הפועלות ובעבודתם הציבורית, אין בו חריגה מהמקובל. שני הערעורים נדחו ללא צו להוצאות.