הודעת הדוא"ל ששלח הנתבע לעירייה ולבעלי דירות בבניין היא לשון הרע, אך במדרג נמוך (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשם מיכאל שמפל, 28.12.2024):

העובדות: התובעת והנתבע הם בעלי דירות בבניין משותף בקרית אונו. התובעת, המשמשת כנציגת ועד הבית, הגישה את תביעתה בעקבות הודעת דוא"ל ששלח הנתבע, בתפוצה רחבה, למספר בעלי תפקידים בעיריית קריית אונו ולכמה בעלי דירות בבניין, בה נכתב כי אחת מחברות הוועד מעסיקה את אחיה לעבודות שלא נדרשות בבניין וגורמת בכך להוצאות גבוהות שלא לצורך. התובעת טענה כי שמה הוכפש וכי הדברים יוחסו אליה, שכן היא היחידה שאחיה ביצע עבודות בבניין. הנתבע כי מדובר בביקורת לגיטימית על אופן התנהלות הוועד, ובניסיון להשתקתו באמצעים משפטיים.

נפסק: דין התביעה להתקבל, אך בשיעור מופחת משמעותית מהסכום הנתבע. הפנייה לעירייה בדוא"ל היא אכן לשון הרע. מפניית הנתבע עולה בצורה ברורה כי שולמו לאחיה של התובעת 18,000 ש"ח, ללא פירוט על מה. ההודעה נשלחה לגורמים בעירייה ובנוסף למספר בעלי דירות בבניין, ודי בכך כדי לקיים את דרישת הפרסום בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע. לא עומדות לנתבע אילו מהגנות החוק ביחס להודעה. לא ניתן לומר כי מדובר ב"אמת דיברתי", שכן הוכח כי הדברים שנאמרו על התובעת אינם אמת. לא מתקיימת הגנת תום הלב, שכן הדברים לא נכתבו מתוך חובה מוסרית או חברתית כלשהי, או כביקורת או כשאלה, גם לא כתהייה. הם נכתבו כעובדה. במסגרת שיקולי הפיצוי יש לקחת בחשבון כי מדובר בפרסום בפני שכניה של התובעת, ובפני גורמים בעירייה. הפרסום הועלה על הכתב. אמנם התובעת הצליחה להוכיח כי אין בטענות אמת, אך היא חוותה תגובות והטחות אשמה לא נעימות, וכעס מצד השכנים. יחד עם זאת, האמירות המיוחסות לתובעת הן לשון הרע במדרג נמוך. שיעור הפיצוי נדרש להיות מתון. הנתבע יפצה את התובעת ב-3,000 ש"ח ויישא בהוצאות בסך 500 ש"ח. ביהמ"ש לתביעות קטנות אינו מוסמך להורות לנתבע לפרסם התנצלות.