ב"כ המבקש הפנה לפסיקה שאינה קיימת והסביר שהוטעה על-ידי מאגר מקוון (פסק-דין, שלום י-ם, השופט ציון סהראי, 10.12.2024):

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, שדחה את בקשת המבקש לסגור את תיק ההוצאה לפועל נגדו.

נפסק: לתמיכה בטענתו [כי אין מדובר בחוב מזונות רגיל אלא בחוב מזונות עקיף], ביקש המבקש להסתמך על פסקי דין שניתנו בהליכים שונים. טרם כתיבת פסה"ד ביקש ביהמ"ש לעיין בפסיקה אליה הפנה המבקש בבקשתו, אולם לא עלה בידי ביהמ"ש לאתר את פסקי הדין שהזכיר המבקש בבקשתו במאגרים המשפטיים העומדים לרשותו (למעט אחד מפסקי הדין), ואף ב"כ המבקש לא הצליח לאתר אותם. ב"כ המבקש הסביר כי הוטעה על-ידי מקור משפטי וכי טעה כשלא בדק את הפסיקה טרם שהפנה אליה. ב"כ המבקש הוסיף כי הטעות בציטוט הפסיקה נבעה מהסתמכות על מאגר משפטי מקוון, מקור מידע מקובל ונפוץ בקרב עורכי דין, אך הדגיש כי לא הייתה לו כל כוונה להטעות במכוון את ביהמ"ש. למעשה, ב"כ המבקש אישר כי "פסקי הדין" עליהם ביסס בקשתו אינם קיימים. 

המעשה שנעשה על ידי ב"כ המבקש הוא חמור, גם אם נעשה שלא במכוון. המבקש הפנה ל"פסקי דין" של ביהמ"ש העליון והמחוזי, תוך ציון מספר הליך, שמות הצדדים, שם המאגר המשפטי בו מופיע פסק הדין ומועד פרסומו, כשמדובר בפסקי דין שאינם קיימים. מדובר במעשה שלא ייעשה, לא בחוסר תשומת לב ובוודאי שלא בידיעה שכך הם הדברים. לעורכי הדין חובה מקצועית, הן כלפי שולחם, הן כלפי הצד שכנגד ובוודאי כלפי ביהמ"ש, שלא לטעון טענות עובדתיות לא נכונות, קל וחומר שלא להפנות לאסמכתאות משפטיות שלא קיימות במציאות. ביהמ"ש איננו יודע על איזה מאגר מקוון ביסס ב"כ המבקש את הסתמכותו, אולם ברור כי אין מדובר ב"נבו" (שם פורסמו לפי הנטען "פסקי הדין"). לגוף הדברים, המבקש ביסס את כל טיעוניו ומסקנותיו המשפטיות על "פסקי דין" שאינם קיימים, ועל כן יש להתעלם מהם לחלוטין. הפסיקה היחידה שניתן לאתר לא קבעה את אשר המבקש טוען. הבקשה נדחתה. המבקש יישא בהוצאות בסך 1,000 ש"ח לקופת המדינה בשל התנהלותו.