לקוחה תפצה את המוסך שלה לאחר שהשמיצה אותו ברשת (פסק-דין, שלום הרצליה, השופט דוד יצחק, 24.7.2024):
העובדות: תביעת לשון הרע ותביעה שכנגד בטענה להפליה במקום ציבורי (מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א – 2000). התובעת 1 (והנתבעת שכנגד) היא חברה המפעילה מוסך והתובע 2 הוא מנהלה. הנתבעת (התובעת שכנגד) היתה לקוחה של המוסך. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בעקבות טיפולים חוזרים בתקלה ברכב הנתבעת. התובעים טענו כי הנתבעת פרסמה עליהם דברי לשון הרע בעמוד הפייסבוק של המוסך, בפוסט ובתגובות. הנתבעת טענה הפרסומים חוסים תחת הגנות חוק איסור לשון הרע. לטענתה היא הגיעה מספר פעמים לצורך תיקון תקלה, אולם פעם אחר פעם התובעים לא הצליחו לסדר את התקלה, עד שלאחר הביקור השישי במוסך התובע החרים אותה ולא הסכים להעניק לרכבה טיפול.
נפסק: מתקיים תנאי הפרסום כמתחייב בחוק איסור לשון הרע. עיקר טענות התובעים נוגעות לביטויים "נוכלים", "רמאים", ו"שקרנים". ארבעת הפרסומים מתייחסים למוסך, כשהפרסום הראשון מתייחס אישית גם לתובע 2. הנתבעת אינה חולקת על כך כי הביטויים עולים לכדי לשון הרע, ועיקר טענותיה נוגעות לקיומה של הגנה מפני הפרסום. מדובר בביטויים העולים כדי לשון הרע. כאשר הביטויים העומדים לבחינה מייחסים לתובעים מעשי נוכלות ומרמה, הרי שמשמעותן הטבעית מהווה לשון הרע. הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח את הגנת האמת בפרסום. השימוש במילים נוכלים ורמאים מתיישב יותר עם הרצון להשמיץ את התובעים, מאשר להביע ביקורת צרכנית על חוסר מקצועיות או כדי לתאר מצב עובדתי, לפיו התובעים מפיקים רווח באמצעות טיפול כושל בתקלות.
לנתבעת אף לא עומדת הגנת תום הלב. גם אם הנתבעת חשה צורך להזהיר את הלקוחות או הציבור מפני התובעים, נוכח אמונתה כי מדובר באנשים שאינם ישרים, נוכלים ורמאים, על הנתבעת להוכיח כי הפרסום לא חרג מתחום הסביר והיא לא עמדה בנטל זה. אין מדובר בזוטי דברים, אלא בפרסום שחוזר על עצמו מספר פעמים לאורך תקופה ארוכה. הפרסומים מבקשים לייחס לתובעים מעשים על גבול הפלילי שחורגים מעבר לסביר. יש לדחות את הטענה כי מדובר בתביעת השתקה. הנתבעת תפצה את התובעת 1 ב-20,000 ש"ח ואת הנתבע 2 ב-10,000 ש"ח. התביעה שכנגד לוקה בחסר ונעדרת פרטים מהותיים רבים. הנתבעת אף לא עשתה כל מאמץ לנסות לבסס את תביעתה. הפרשנות שמעניקה הנתבעת חורגת מהוראות החוק לאיסור הפליה, ומרחיבה אותו באופן שאינו תואם את תכליתו. הנתבעת תישא בהוצאות בסך 10,000 ש"ח.