הנתבעת לא הסירה את הפרסומים כפי שהתחייבה בהסכם הפשרה (פסק-דין, שלום חיפה, השופטת סיגלית גץ-אופיר, 13.10.2024):

העובדות: תביעה בעילה כספית, חוזית ונזיקית, לפי חוק איסור לשון הרע וסעיף 35 לפקודת הנזיקין (רשלנות), בשל נזק שנגרם לתובע לטענתו בשל מהפרת הסכם פשרה עם הנתבעת, שקיבל תוקף של פס"ד. התובע הוא מטפל אלטרנטיבי. הנתבעת היא עמותה, ששמה לה כמטרה לשמש כקהילה תומכת למתמודדים עם מחלת העור אטופיק דרמטיטיס. הנתבעת מפעילה קבוצת פייסבוק בנושא. בין הצדדים התנהלה תביעה קודמת, שהסתיימה בפשרה, במסגרתה התחייבה הנתבעת למחוק את הפרסומים שנדונו באותה תביעה. בתביעה הנוכחית טען התובע כי הנתבעת הפרה את הסכם הפשרה, שכן לא הסירה את הפרסומים הפוגעניים. הנתבעת טענה שהפרסומים אמנם הוסרו רק לאחר הגשת התביעה הנוכחית, אך זאת בשל טעות בהבנת חובותיה כפי שהתחייבה להם בפשרה. הנתבעת טענה כי אף התובע הפר את ההסכם, שכן המשיך לפרסם מדי יום פרסומים שיווקיים בקבוצה, חרף התחייבותו שלא לעשות כן אלא ביום אחד בשבוע.

נפסק: הנתבעת הפרה את הסכם הפשרה בכך שלא מחקה את הפרסומים מיד לאחר שנחתם ההסכם. עם זאת, רק הפרסום השני הוא לשון הרע, ברף הנמוך ביותר (שכן צוין בפרסום שמקור המידע הוא בפרסומים קודמים, ולא כטענה עובדתית שנבדקה על ידי הכותבת, שמציינת שזה לפי מיטב הבנתה ולא כעובדה מוגמרת), ועל כן זכאי התובע לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי-הסרת הפרסום השני בסמוך למועד בו קיבל הסכם הפשרה תוקף של פס"ד. הפרסומים הראשון והשלישי אינם לשון הרע. אמנם הסכם הפשרה לא נקב מועד למחיקת הפרסומים, אלא שבהתאם לפסיקה, משלא נקבע מועד לביצוע החיוב, יש לבצע את החיוב תוך פרק זמן סביר. פעולת מחיקת הפרסומים היא פשוטה יחסית, שאין צורך להשקיע בה משאבים רבים. מצופה היה שהנתבעת תבצע את המחיקה בסמוך לפסה"ד, ולא להמתין למחיקתם במשך מספר חודשים. משהנתבעת מחקה את הפרסומים, גם אם הדבר נעשה שלא באופן מיידי, והעובדה שהתובע עצמו פרסם פרסומים בעלי אופי שיווקי שלא בהתאם להסכם, יש לפסוק לתובע פיצוי על הרף הנמוך, בסך של 1,000 ש"ח. כל צד יישא בהוצאותיו.