הפרסום כולל התנסחות בוטה, אך שאינה חורגת מהשיח הנוהג בישראל ובמיוחד ברשת (פסק-דין, שלום נתניה, השופט אלי ברנד, 10.12.2024):
העובדות: התובעת (והנתבעת שכנגד) היא חברה העוסקת בייצור ומכירת מטבחים, ממנה הזמין הנתבע (התובע שכנגד) מטבח בעיצוב אישי. התובעת הגישה תביעת לשון הרע בגין פרסומים שפרסם הנתבע בעמוד הפייסבוק שלה. הנתבעת הגיש תביעת נגד לתשלום עבור נזקים שלטענת הנתבע נגרמו לו עקב ליקויים במטבח שרכש מהתובעת.
נפסק: דין התביעה העיקרית להידחות. אין מחלוקת כי הנתבע ביצע את הפרסומים, שיש בהם לשון הרע נוכח משמעותם. הקורא הסביר הנחשף לפרסומים, בהם אמירות לגבי התובעת כגון "אפס שירות לא אמינה", "שקרנים", ו"מצג שווא מעלים רק תגובות חיוביות", ייטה בוודאי לחשוב כי התובעת היא חברה בעייתית המספקת שירות גרוע ללקוחותיה ולוקה בחוסר אמינות. עם זאת, הפרסום נופל באופן מובהק לגדר ביקורת צרכנית, שכן הוא מתייחס אל השירות וטיב המוצרים שקיבל הנתבע כלקוח מחברה המייצרת ומספקת מטבחים, לאחר שחש כי נפגע על ידה כלקוח. בביקורת מסוג זה ראוי לנקוט משנה זהירות טרם הטלת חבות בשל היותה לשון הרע, שכן לביקורת צרכנית עניינית (שאינה שקרית במודע) יש תפקיד חשוב מבחינה חברתית ויתרונות מובהקים לכלל הציבור ולהסדרת התנהגות השוק. נקודת האיזון בין חופש הביטוי לזכות לשם טוב במרחב הוירטואלי, בשים לב לייחודו לעומת זירות פרסום אחרות, הוסטה בשנים האחרונות לכיוונו של חופש הביטוי.
קורא סביר של פרסומים מסוג זה מניח כי הללו לא התבצעו בעקבות תחקיר עיתונאי מעמיק ולא נוסחו בקפידה רבה תחת עינם הפקוחה של עורכים, לשונאים ויועצים משפטיים, אלא נכתבו בהינף קולמוס, או שמא נאמר בהטחה במקלדת, לאחר חוויה לא נעימה, סובייקטיבית, שחווה הכותב, ובהתאם לכך יש להתייחס אליהם. בתי המשפט נוטים שלא לסווג ביקורת צרכנית המפורסמת במרשתת כלשון הרע, גם במחיר של פגיעה אפשרית מסויימת בבתי עסק, לאור הלגיטימיות ואף החשיבות של ביקורת צרכנית ובשל אופי המדיה, תוך אבחנה בין "'בריונות ברשת' והשתלחות צרכנית", לבין ביקורת צרכנית סבירה, אף אם נשכנית וכעוסה המנוסחת בלשון לא מהוקצעת, שלגביה הרף הנדרש לקביעה כי מדובר בלשון הרע גבוה יותר מאשר פרסומים במדיה המסורתית. הפרסום המדובר מעביר לקורא מידע על חוויית הקשר הצרכני של הנתבע עם התובעת. בפרסום נעשה אמנם שימוש בהתנסחות העשויה להיחשב בוטה, אך היא אינה חורגת מהשיח הנוהג בהווייה הישראלית ובמיוחד במרשתת, עם כל הצער שבדבר. התביעה שכנגד בגין ליקויים ואי התאמות במטבח התקבלה בחלקה. התובעת חויבה לשלם לנתבע סך של 26,719 ש"ח.